עקידת יצחק · פרק ע״ג, ו׳

א מה טעם חזרת פרשת מעילה בכאן ואף כי חודשו בה ענינים ממה שנאמרו בפרשה עדיין יש לדעת טעם החלוק בה כי היה לו לכתבם במקום אחר. ועוד שנזכר בה וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל וגו': ב ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמא' או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה והביא האיש וגו'. וכן אמר בסוף זאת תורת הקנאית אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמא'. והלא בשום אחת מאלו ההנחות אין משקין אותה כי אם הוא ידוע שנטמא' או שלא נטמא' אין שם מקום לבדיקה זו. והנה רש"י ז"ל נזהר נשמר מזה בשני המקומות ובתחל' אמר או עבר עליו כלומר או התרה ועבר' על התראתו ואין ידוע אם נטמא' אם לאו. ובסוף אמר או איש כמו או נודע כלומר אם איש קנאי הוא לכך והעמיד וכו'. והנה אין פירושים אלו מחוורין בל' הכתובים. ועוד מה טעם והעמיד' לפני ה' והעמיד הכהן את האשה לפני ה' יספיק בשיאמר שיעמידוה לפני הכהן הגדול ויעשה כמשפט. ומה טעם מנחת קנאות שאז"ל שתי קנאות קנאת הקב"ה וקנאת הבעל (במד"ר פ"ט). ועוד התיחדות הדבור כל זה השיעור בשבועת האל' יתן ה' אותך וגו'. בתת ה' את ירכך וגו'. וחזרת מאמר והשביע הכהן את האשה שהוא נרא' מיותר ומאמר ואמר' האשה אמן אמן. ועוד אחר השלמת כל הענין חוזר לומר ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה שג"כ נראין דברי מותר והדרש' תדרש: ג בפרשת הנזיר מהפלגת פרטי האסור מיין ושכר יזיר חומץ יין וגו'. וכל משרת ענבים וגו'. וענבים לחים וגו'. מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל כי יראה שיספיק בזה האחרון לכלול את כלם. ועוד שבאו בענין פעמים כל ימי נזרו מכל אשר יעשה וגו' כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא כל ימי נזרו קדש הוא לה' היה ראוי שימשכו כל הדינין על מאמר כל ימי נזרו הראשון. ואחר זכרון אלו הספקות נשוב אל הביאור: