עקידת יצחק · פרק ע״ג, ה׳

ועתה אחר שנתבאר מה שהנחנו מקנותינו איש כשרון מעשיו במלחמת חובה ונצוח ולא באופן אחר: הנה הנמשך הוא מבואר והוא מה שחוייב שהתור' האלהית תכין ותזמין לפנינו כלי זיין בהם עולם ונושע והנה הנם ערוכות לה בפרשה הזאת בלי ספק. וזה כי אחרי שהשלימ' ענין פקודת הלוים וסדר יישובן למקוצעות המשכן וסדר דגלי השבטי' לארבעת רבעיו אשר הוא ענין השער הקודם ואחר אשר צוה על הוצאת כל צרוע וכל זב וכל טמא נפש ממחניהם אשר הוא מצורף אליו נעתק' אל ענין המלחמה והנצוח הזה וסדר' ראשונה ענין הנצוחי' בה הנשמעי' אל הטענות המסודרות מהשכל בהשמעות הרצון אם בענין חמדת הממון כמ"ש איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמ' הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו (במדבר ה׳:ו׳-ז׳) כי אחר שלא עמד על נפשו ביום קרב יעמוד עליה אחרי שחטא ויתקן כל מה שאפשר בהשבת הגזיל' ואיל הכפורים אשר יכפר בו עליו כמו שיבא ואם בענין התאוות הבשריות אשר הוא עוות שלא יוכל לתקון כהולדת הממזרים אמנם נתנה סדר נכון אלהי להוציא האש' הנחשדת מידי ספק לפרסם זכותה אם היא נקייה או פורענות' אם היא נטמא' כמו שיבא. הנה אחרי כן גלתה אזן אנשיה והודיעם כי הסבה אשר אליה נפלו אלו והדומים להם חללים במלחמ' הזאת הית' כאשר לא ידעו ללכת אל עיר הנצוח אשר זכרנו ראשונ' ולא למדו מלאכת הפרישות להלחם עם השונא להפילו לפניהם. ועין נואף וגו'. כי מהידוע שהגדול' שבתחבולות אשר בהם ינצחו את האויב היא ללחוץ אותו בהיתר לו דברי חמודותיו ולהפיל לו כל עץ טוב ולהכאיב כל חלקה טובה ולמעט ספוק מזונותיו כמו שיבא בכתוב רמז זה באומרו כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפש' וגו'. ואמר בסוף רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה (דברים כ׳:כ׳) כי באמת על העיר הזאת ידבר כמו שיתבאר במקומו ב"ה: וזה הענין בעצמו הוא צורך הצומות והפרישות מהדברים המענגים וההנזר מהמאכלים והמשקים המותריים כמו שנהגו בזה החסידים אנשי השם ואשר אמרו עליו כל היושב בתענית נקרא קדוש (תענית יא) אשר להורות עליו סמך הנה פרשת הנזיר ואמר איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' מיין ושכר יזיר וגו'. למדה התורה דרך הנצוח במלחמה הזאת ונתנ' בידנו חרב וחנית וכידון להרוג את האויב או להחליש כחו ולהתישו כדי שלא יקום במשפט אשר אמרנו ראשונ' ולא יעמוד על דעתו אלא שישמע אל עצת השכל ומשפטו אשר עי"כ תוושע העיר. והוא ענין מציאות הנדרים ותועלתם כמ"ש נדרים סייג לפרישות (אבות פ"ג) וזה כי כמו שהאיש הפקח הרואה בזמן הקציר התבואה בזול יכין אז לחמו ומאכלו לצורך הזמן אשר יפוחד שלא ימצא בו כמ"ש אוגר בקיץ בן משכיל (משלי י׳:ה׳) ומי שאינו עושה כן הוא פחות בטבעו מהנמלה כן האיש הנלבב חוייב לשום עיניו על דרכיו וכשירגיש בעצמו שאז לבבו שלם עמו ודעתו קרוב' אל אלהיו והוא מכיר במעשיו שאינם נאותי' לפניו והוא עומד ומתכוין על תיקונם אל יבטח בעצמו כי כן יהי' לו תמיד אבל יחשד בעיניו שמא למחר ישנה טעמו ולבבו לא כן עמו וכמ"ש האל ית' מי יתן והי' לבבם זה להם לירא' אותי ולשמור מצותי כל הימים (דברים ה׳:כ״ו) ויתאבל על עצמו להביאו בכפל רסן נדר או שבועת האלהי' להתנהג על פי הסדר אשר ירא' אליו חיובו בעת ובעונ' ההיא שהיא שעת הכושר אליו והוא עצמו מה שהיישירתנו התור' האלהית באומר' אשר יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' אשר על ההישר' הזאת אמר דוד נר לרגלי דברך ואור וגו'. נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך (תהילים קי״ט:ק״ה-ק״ו) והתועלות הנמשכים בזה ביארם בכתובי' הנמשכי' כמו שביארתים בפ' תצוה שער נ"א. ואל ההיישרה הזאת כוונו חז"ל באמרם המאמר ההוא שזכרנו ראשונ' למה נסמכ' פרשת נזיר לפרש' סוטה וכו'. וזה שא"א לרואה סוטה בקלקולה שלא יפחד ולא ירך לבבו על חטאתיו הנסתרות והצפונות עם לבבו ויאמר או מי יחי' משומו אל עין השקפתו עלי להפרע ממני בסתר או בגלוי כמו שעשה באשה הזאת אשר נתפרסם נוולה לעיני השמש הזאת ואינו מזרע אנשים מי שלא יהי' אז בשעת הכושר ולזה הית' העצה היעוצה שלא יעבור העת ההיא מבלי שיכין בה הצורך ההכרחי אליו לתקון נפשו אבל שמיד יפרוש עצמו מן היין כי אחר שרא' הנזק ההוא מתגבורת כחות התאוה וסייעתם הנה ראוי לשית אל לבו ולקחת מוסר להזיר עצמו מן היין ודוגמתו ולהתרחק מכל הדברים המותריים להעמיד עצמו על הכרחי כדי להתיש ולהחליש כח הצורר שלא יקום במשפטו ולא ירשיע בהשפטו כי הפורש עצמו מן היין ההווה יזכה אל היין המשומר בענביו בסעודת לויתן אשר כתבנו באיסור המאכלות שער ס' עיין עליו והוא עצמו כוונת מי שאמר כל היושב בתענית נקרא קדוש. וכמו שביארו אחר כך התם בדמסאב נפשיה כמו שביארנו המאמרים ההם בפרשת קדושים שער ס"ה. אמנם התחבולה הגדולה הזאת הוא מיוסדת על מה שאמרו בריש גמרא מציעא (ה:) אף על גב דחשיד אינש אממונא לא חשיד אשבועתא שחזקה היא על כל אדם שבכל דבר של פרישות אשר ידור כן יעשה. ואחר שהקדמנו זה נבא אל ביאור אלו השלשה פרשיות רצוני פרשת מעילה. ופרשת סוטה. ופרשת נזיר. בשנתעורר תחלה אל הספיקות הנופלות בהן כמנהג: