עקידת יצחק · פרק ע׳, ח׳

א הוא אשר ביארנוהו מהיות ייעודי השכר והעונש מאלו הטובות החצונות ואם שכבר נסתלקנו בו מריב לשונות שלשת הכתות כדאי הוא לזכרו ולמנותו ראשון לכל שאר הספקות: ב מה שיראה ספק כללי בדברי הברית הזאת ואם בברית משנה תורה (דברים כ"ח) בקצור דברי הברכות ואריכות הקללות הנמרצות וההרדפות העצומות עד לכלה כי לא באו כאשר ייסר איש את בנו ולא כאשר אמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח כי ודאי בדברים כאלה תוכר האהבה: ג אומרו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ את יבולה ועץ השדה יתן פריו. די בשיאמר ונתנה הארץ את יבולה כי הכל בכלל ולמה להם שישיג דיש את בציר ובציר את זרע לכלות בעמל ידיהם מוטב שיהא הטורח מעט והשובע הרבה. ומה ענין וישבתם לבטח אצל ברכות השובע: ד אומר ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו כי אין היחס נשמר ביניהם וכבר דברו בו המדרשות (תו"כ בחקותי פ"ב) והמפרשים ז"ל. ולדברי כלם עדין יש לשאול טעם על אומרו ורדפו מכם חמשה ומאה מכם. גם כי אכילת ישן נושן הוא מענין רבוי הפירות ולמה אמרה אצל ופניתי אליכם שהיא ברכת עצמם: ה ולא תגעל נפשי אתכם כי הנה הרמב"ן ז"ל הקשה ואמר ז"ל. וכן בעברנו על בריתו ועשותינו נאצות גדולות אמר לא מאסתים ולא געלתים ואמר הנביא בשעת הקלקלה המאוס מאסת אה יהודה ואם בציון געלה נפשך (ירמיה י"ד) אבל הענין סוד מסתרי התורה וכו' והנה לפי דרכו יש עוד להקשות מאומרו בברית הזאת וגעלה נפשי אתכם שהרי אף בשעת הכעס אין גיעול: ו מה שזכר בכאן ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות מה שלא נזכר בשום מקום שנזכרה יציאת מצרים בתורה: ז והיא כוללת לכל התוכחות מצד שלא יראה שנשמר היחס הראוי בהם ודרך המוסר כפי מה שיחייב השכל סדורו. וזה שמהראוי שייעד תחלה העונשין הקלים וכאשר לא ישמעו הקשים מהם וכאשר לא יוסרו באלה היותר קשים ועל זה הסדר עד תום כל המדות. והנה החליף שטה זו כי בראשונה זכר ייסורין קשים רבים ורעים והפקדתי עליכם בהלה את השחפת וגו'. וזרעתם לריק וגו'. ונתתי פני וגו'. ורדו בכם וגו'. הנה שבפעם הראשונה כלה בהם חציו משלשת משפטים רעים דבר ורעב וחרב ואחר בפעם השנית אמר ואם עד אלה לא תשמעו לי וגו' ויספתי ליסרה ולא הזכיר רק הרעב לבד ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם וגו'. ואח"כ בשלישי אמר ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי ויספתי עליכם וגו'. ולא הזכיר רק והשלחתי בכם את חית השדה וגו'. וכן ברביעית נאמר ואם באלה לא חוסרו וגו' והלכתי אף אני וגו' והבאתי עליכם וגו' בשברי לכם. הנה שעם שהיא מכה רבה אינה אלא אחת או שתים מהראשונות שזכר תחלה ואם שמכאן ואילך החמיר עליהם בדברים שלא זכר תחלה אבל מכל מקום לא נשמר סדר המוסר בהן כמו שאמרנו: ח וגדולה היא בעיני להעיר על כוונת הסדר הזה כי לא נמצא פיסוק פרשה לא סתומה ולא פתוחה רק בחמישית לבד ושלא נזכר הליכת קרי ולא מכה כי אם בשלישית וממנה ואילך. גם כי בראשונות ואם עד אלה לא תשמעו ואם באלה לא תוסרו לי ובפעם האחרונה אמר ואם בזאת לא תשמעו לי יראה שהיה לו לומר בהפך: ט שנראין דברי מותר בענין הרצות הארץ את שבתותיה אז תרצה הארץ וגו' אז תשבות הארץ וגו'. כל ימי השמה תשבות וגו'. ולסוף והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה: י אומרו אחר שהיו כמה שנים בארץ אויביהם ואחר שהתודו שם את עונם ואת עון אבותם אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם וכן לא יעשה. וכן בטעם או אז יכנע לבבם הערל כי מלת או אין לה טעם בכאן כפי הנראה: יא וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו'. בהפך סדר תולדותם וקשה עוד מזה כי אחר זכרון כל אלה הבריתות חזר ואמר והארץ תעזב מהם וגו' והם ירצו את עונם. והרמב"ן ז"ל תירץ שהיה זה אחר פקודת כורש ואינו נכון: יב אומרו וזכרתי להם ברית ראשונים וגו'. מי אלה הם הראשונים. אם האבות הרי הזכירם באומרו וזכרתי את בריתי יעקב וגו'. ואם הראשונים אשר הוציא אותם מארץ מצרים הנה זכותם לא עמדה להם בעגל ובמרגלי' והוצרכו אל זכות האבות. כמו שאמר משה (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק וגו'. ולבסוף לא זכו ליכנס לארץ ואיך תעמוד זכותם לנו להוציאנו מהגלות אחר אלפים ומאות מהשני' שכבר מתו. ועוד מה טעם הזכירו הנה ביציאת מצרים לעיני הגוים מה שלא הורגל בכך. ע"כ זכרון הספקות אשר באלו היעודים: