עקידת יצחק · פרק ע׳, ט׳

וקודם שאתחיל בפירוש אציע ואומר כי הוא מהמבואר שהצלחת האדם וטובתו נשלמת בב' דברים ראשיים. האחד טוב הנפש והצלחתה הנקרא בלשון הכתוב דבוק ביי' באומרו ואתם הדבקים ביי' אלהיכם, ובו תדבק (דברים י') והיא תכלית הכל. והב' טוב מצבו וספוקו מהטובות הזמניות העוזרות ומשרתות אליה כמו שזכרנו ראשונה ובהרבה מקומות. ואלו הטובות החצונות אמנם יתחלקו אל ג' מינים. האחד מה שהוא בעצמות האדם בבריאותו וקיומו. השני בספוקו בדברים החיצוני' הצריכים להעמיד אותו על עומדו ולקיימו. השלישי בהרחקת והסרת הדברים המעיקי' והמציקים אותו. ושלשתן מכוונים במאמר ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום (שמואל א כ״ה:ו׳) כמו שהוא מבואר בעצמו ולפי זה אות שגמול הטובות הזמניות וענשם יוסב אל ג' ענינים אלו. וכן מצינו אותם בהרבה מקומו' בייעודי השכר נאמר ועבדתם את יי' אלהיכ' ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את אימתי אשלח לפניך והמותי וגו' (שמות כ״ג:כ״ה-כ״ו) והוא מבואר. וגם בעונש נמצא זה הענין בכמה מקומות. אמנם בענשו של דוד על מספר מפקד העם נמצאו אלו הדברי' מוגבלי' מאד כאלו הם מזומנים ומיוחדים ביד ב"ד שלמעלה במקל ורצועה לרדות ולהכות בהן או בכל אחת מהן כפי אומד החטא והחוטא. וזה כשנאמר לו שלש אנכי נוטל עליך וגו' התבוא לך שבע שנים רעב בארצך ואם שלשה חדשים נוסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך ואתה דע נא וגו' (שמואל ב' כ"ד). הרי שלשה משפטים רעים כנגד שלשה מיני הטובות שקדמו כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים אלו להשכיר ואלו להעניש. נמצא אם כן ששכר מקיימי הדת נמשך אל ארבעה דברים שלשה אלה אשר אליהן יתחלקו הטובות הזמניות והרביעי העולה על כלן היא ההצלחה הנפשית והדבקות האלהי כמו שאמרנו. והם הארבעה שזכרם משה ע"ה באומרו (דברים כ״ו:י״ט) ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדוש לפני יי' אלהיך כאשר דבר וכאשר יחטאו יפסדו ארבעתן. כמו שאמר ירמיהו ע"ה (י"ג) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאום ה' להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת. ובפרשת פנחס שער פ"ד יתבאר יפה איך יורה ענין האזור על ארבעה דברים הללו באופן נאות מאד. ומכל זה למדנו שסדר דברי הפרשה הזאת הן בברכות הן בתוכחות הוא סובב על ארבעה דברים אלו. אך יראה זה כמו שיתבאר: