עקידת יצחק · פרק ע׳, ז׳

והנה אלו הענינים כלם נזכרים ומסודרים במאמרים אשר זכרנו ראשונה אשר דרשו החכמים ההם על מאמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כי אחר שבמאמר הראשון אמר כי הוא ית' המלמד החכם והנאמן המלמד להועיל והמדריך בדרך ישרה מכל זולתו מהצדדים שזכרנו וכמו שביארנו ראשונה הנה רבי חייא בשם רב הונא דבר כנגד הכת הפלוסופית המכחשת מתן שכרן של מצות ועונשן והוא אומרו חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך לומר שהוא רואה ויודע באמתתן ולזה נמשך אחריהם תמיד. אמנם ר' מנחם חתניה דר' אלעזר דבר כנגד שתי הכתות המשתתפות בשאלת מי יראנו טוב נסה עלינו וגו'. כל אחת לפי טעמה. ואמר חשבתי מה שכתוב בתורה אם בחוקותי תלכו וגו'. ונתתי גשמיכם וגו'. ונתנה הארץ יבולה וגו'. ונתתי שלום וגו'. ואם לא תשמעו לי וגו'. ואם לא תוסרו לי וגו'. ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר כי כשהיה נושא ונותן על הספק הזה והיה לבו נוקפו עליו בכל אחד מהדרכים שאמרנו והיה מחשב בו חלק הסותר כי לסוף כשהיה רואה התועלות המפורסמים שיש בהיות השכר והעונש בהם אם להיותם דברים שאליהם יתקוממו ויתעוררו האנשים להיותם יותר נראים וידועים ואגבן נקנין להם הנשארים הנסתרים וגם להיות הנגלים סימן ואות להם כמו שאמרנו מלבד מה שנראה אמתתן כנגד הכת הפלוסופים כי מיד אם בתחלת הענין כמעט נטיו רגליו בטוב הענין אמר ואשיבה רגלי אל עדותיך גזרתי כי הוא הראוי והמחוייב ואין לנטות ימין ושמאל ואולם ר' חייא בשם רבי יוחנן כיוון אל ענין אחר מזאת הפרשה והוא התר ספק גדול שיש בסדור ברכותיה ותוכחותיה כמו שיבא זכרונו בסוף פירושה וזה מה שראינו להקדים אליו. וקודם שנבא אל הפירוש אזכור הספקות: