עקידת יצחק · פרק ס״ט, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ודע נא ראה כי בכל ההישרות האלה דרך כלל היה מתיישר הלל הזקן כמו שמוכיח עליו המאמר שזכרנו ראשונה אשר אמרוהו על מאמר וכי ימוך אחיך עמך וגו'. שכשהיה נפטר מתלמידיו מעסק העיון התוריי ותושית הלמוד והוא נעתק לפרנס נפשו. רצוני החלק הזן שבה היה הולך ומהלך כלומר שהיתה קשה עליו פרידתו מעסק החלק השכלי שהיה בו עמהם והיה הולך ומחזר ומהלך עד שהיו אומרים תלמידיו להיכן הלל הולך שאין דעתו נוחה בפרידה אמר להם כן הוא אבל ההליכה היא הכרחית למגמל חסד עם חד אכסנאי דאית לי בגו ביתאי. הנה שהיתה זאת הנפש המתאוה אל המזון והצריכה אליו אצלו במדרגת הגר או האזרח אשר נטה ל?ון. ובמה שאמרו לו תלמידיו וכי בכל יומא וכו'. רצו להורות שכן דרכו כל הימים להלוך על זה האופן מהכבדות ושהכרח האכסנאי יביאהו. אמר להם וכי האי נפשא עלובתא לאו אכסנאי דהאי גופא היא דהיום איתא כאן ולמחר ליתא כאן כי הנפש האנושית בכלל אשר אחד מכחותיה הוא הכח הזן היא באמת יושבת אצל זה הגוף כענין אכסנאי לבד וכמ"ש יובל היא וגו' ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו על דרך והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳). וכמו שנתבאר, וייחס המזון אליה לפי שהוא הכרחי להכין הגוף ולהבריאו ולהזמינו לעבודתה כמו שאמר החכם (משלי י״ג:כ״ה) צדיק אוכל לשובע נפשו וכאשר כתבנו אצל יעקב אבינו לא מת שער ל"ב. ולזה אמר עליו הכתוב גומל נפשו איש חסד כי האיש החסיד השלם כל תכליתו בהנאת העולם ותשמישו בו הוא מה שיועיל לצורך ההכרחי לבד ואשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה ולא זולת והם החיים המוגבלים אשר עליהם יחיו האנשים השלמים הבני חורין אשר אינם עבדים לעסקי העולם וחמודותיו כי כל מה שיחסר בהם הוא מעדיף כח ושלימות נפשו השכלית לא כן הרשעים כי כל מה שמוסיפין כח באלו הדברים החצוניים ללכת בהם ובמראה עיניהם מתישין כח נפשם והולכין עמה באכזריות חמה עד תומה כמו שסיים בכתוב אחר ורחמי רשעים אכזרי (שם י"ב) כי מה שמרחמים על נפשם ביותר לבלתי החשיבה בענין אכסנאית כמו שעשה הלל הזקן אבל הם עושים עקר מצורכיה ורוב תענוגיה הנה הוא אכזריות גדולה אצלה כי לסוף הנפש החוטאת היא תמות אלא אם ישוב זה החוטא ויתחזק בעצמו להחרידה ולהעציבה ולהכאיבה כנגד מה שהוציאה מהשטה מהתענוג ומרוך והנה אז יהיו רחמיו הראשונים עליה סבת האכזריות באחרונה כי יצטרך להשתדלות גדולה לענות נפש ושב ורפא לו. וכבר סופר מרשע אחד שהיה גוזל וחומס כל ימי חייו ומלסטם בני אדם על הדרכים ובכל מקום שימצא בו. ויהי היום בהתיצב עבדי מלך לפניו כמשפטם והיו מספרים מהאיש ההוא ומרוב החמס והגזל אשר בידו ויען אחד מהנצבים ויאמר הלא ידעת אדוני המלך כי רע ומר אחריתו מראשיתו כי אחר שבא בימים ותשש כחו מלגזול את החיים בא בלילה לשלול את המתים אל קברי העם ויקצוף המלך מאד ויצו לארוב אותו על מקום תחנותו ולתפסו ולדונו כמשפטו. וילכו האורבים ויעמדו בלילה ההוא במקום נכון הנשקף על פני הקברות ויראו אותו שהיה בא הלוך ובכה ונאק נאקת חלל והיה נכנס לקבר החצב לעצמו והיה מוציא שם חבלי ברזל אשר הכין לו והיה מכה בהם על בשרו מכה רבה מאד והיה צועק צעקה גדולה ובקול מרה הוא מוכיח לנפשו לאמר דעי מה עשית ראי דרכך בגי בהר ובשפלה איפה לא גזלת ואת מי לא עשקת ומיד מי לא לקחת כופר ראי ביתך מקום עפר רמה ותולעה שאי עיניך על שפאים וראי אנה תלכי מפני בעל הדין ואנה מפניו תברחי את עשית ואת תשאי את גמולך חרפתך ובשתך וכלימתך ומאלה וכאלה דברי תוכחה ונאצה. ויראו עבדי המלך האורבים ויתמהו מאד וימס לבבם ויהי למים ויגידו למלך ואל כל גדוליו ויפלא עליהם הדבר ויכנעו הכנעה עצומה כי שמעו לקחו מוסר כמו שהאריכו עוד בספורם הלא היא כתובה על ספר הישר הנה שרחמי האיש החוטא הזה בתחלתו וחוסו על עצמו הביאוהו להיות אכזרי עליו בסופו ומי יתן ירבו כמותו שהרי יאמר עליו בסגופים ההם גומל נפשו איש חסד ועל המונע עצמו מהם ורחמי רשעים אכזרי. והנה הטוב טוב מה שהיה עושה הלל הזקן שהיה מתנהל בזה לאט לו בעני שלא יצטרך אל זה הצער כי ישרים דרכי יי' בכל אשר נתבאר בזאת הפרשה ובזולתה מאלו העניינים וצדיקים ילכו בם לתת לכל אחד מחלקי נפשו הראוי אליו. וכן נאמר שם עוד במדרש (ויקרא רבה פרשה ל"ד) אמרו עליו על הלל הזקן שכשהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך אמרו לו להיכן אתה הולך. אמר להם לעשות מצוה. אמרו לו וכי מה מצוה הלל עושה. אמרו שהם לרחוץ במרחץ. אמרו לו וזו היא מצוה, אמר להם הן מה איקונין של מלכים שהם מעמידים אותם בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות ומי שהוא ממונה עליהם מהדקן ושוטפן ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות אנו שנברינו בצלם ודמות דכתיב (בראשית ט׳:ו׳) בצלם אלהים עשה את האדם עאכ"ו. ענין שני המאמרים אחד הוא אלא שהוסיף בזה השני להורות וללמד כי אשר יכוין בהנאותיו על הדרך ההוא שאמרנו מצוה גדולה הוא עושה ואף במעשיו הגופיים מעשה אלהים הוא עושה ונוטל עליהם שכר. וזה מה שרצינו לבארו מזה החלק הנותן סדר נכון בחיים לצאת מזה ומזה כמו שייעדנו ראשונה:
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.