עקידת יצחק · פרק ס״ט, י׳

והנה לפי שהיות בני האדם בחלוף שטה זו והמייתן על הטובות המדומת אשר חשבום להם לעקר היתה סבה חזקה להסב לבם מאת הש"י אשר א"א זולתה וגם במבוקשיהם לא יתיחדו להם כי זה יבקש לאלהי הכבוד וזה ידרוש לאלהי העושר וזולתו לאל הגבורה וכמספר דמיוניהם היו אלהיהם. לזה אמר הנביא על הזמן המוצלח אשר יקווה שיתוקן כל זה בו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳) וביאר הדרך המביאה אל קריאתו יתברך בזה האפן מההתייחדות ואמר (שם) ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יי'. ירצה כי בזמן ההוא לא תבוש האומה הזאת מכל העלילות והתחבולות אשר פשעה בהם עד הנה לאסוף ממון הרבה. וכמו שאמר בסמוך (שם) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד. ירצה כי כשירעו ורבצו ואין מחריד לא יהיה להם צורך אל העניינים ההם אשר עליהם יעשו עולה וידברו כזב כי לפעמים הצורך ילמד האדם לשקר ואחר ההרגל אמנם יהיה זה בהמצא בם הספוק ולא יהיה להם תשוקה אל היתרונות והוא אומרו כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך כי יסיר מקרבם גאות הענינים המדומים אשר גבה לבם בהם עד הנה וכמו שאמר (דברים ח׳:י״ב-י״ג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את יי' אלהיך וגו'. כי לא תוסיפו לגבהה עוד בכך על הר קדשי כי יהיו הענינים האלה כלם לכם לזרא ותמעטו העסק בם ותסתפקו בהכרחי לבד עד שאשאיר בקרבך עם עני ודל ירצה מסתפק ומצומצם מכל אלו הקניינים המדומים ואז יחסו בשם ה' מבלי שום כוונה אחרת וזהו קריאת שם יי' בשפה ברורה ועבודתו שכם אחד. ודי בזה לכוונתנו הנה: