עקידת יצחק · פרק ס״ט, ח׳

והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וגו'. ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך וכבר אמרו (קידושין כ"ב.) הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו לפי שהוא עמו במאכל עמו במשקה וכו' ומזונות אשתו ובניו מוטלים עליו. והרי הם הישרות על ויתורים גדולים המשתתפים בממון ובשעבוד הגוף. ואחר כך הוסיף לומר שאין צריך לומר שאם הישראל קנה ישראל אחיו שלא ירדנו בפרך מצד שהוא ראשונה עבד לו יתברך אלא שאם הלך ומכר עצמו לעכ"ום שלא יעלים עימו בו עד שירדנו בפרך לעיניך שהרי הוא מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עצמו ירדנו. ואמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר אחרי נמכר וגו'. והכוונה שלא ישמט מזה בעבור מוכרו לעכ"ום או לעקר של ע"א שעל כל פנים אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו וגו'. הנה צוה שלא ישבות לו גואל קרוב או רחוק כמו שנדרש בגמרא (שם ט"ו:) מאומר ואם לא יגאל באלה באלה לשחרור אבל באחרים לשעבוד ואסיקנא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא אבל החכמים אומרים הכל לשחרור והרי זו היישרה עצומה בחוק הנדיבות שיבא זה וימסור עצמו לנכרי ויבא הגואל או רחוק ויפדה אותו משלו והנגאל ילך לו אל אשר לא ידע בו ולא יראנו עוד. והישרינו עוד שלא לבא בעקיפין עם הגוי היושב בארצנו אשר ידינו תקפה עליו לדין בדיננו כמו שאומר ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל שאם ידו תקפה עלינו יובל מאי בעי גביה ועם כל זה אמר וחשב עם קונהו וגו' משנת המכרו לו עד שנת היובל וגו' וחשב לו כפי שניו ישיב את גאולתו. וחתם כל אלו העניינים באומרו כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יי' אלהיכם לא תעשו לכם אלילים וגו'. ירצה הטעם שצויתי לכם כל העניינים האלה הוא לפי שלי בני ישראל עבדים וכבר קבלו עול מלכותי והוא השתדלותם בשלימות עצמם כי על מנת כן הוצאתי אותם מארץ ולזה ראוי ומחוייב להם שלא ישתעבד לעבודת האדמה ולא לשום עסק אחר רק כדי הספוק לבד ואם יפנה לבבכם בהטרד. בעבודות הנכריות ההמה מעלה אני עליכם כאלו אתם עובדים את האלילים ומקיימים לכם פסל ומצבה ונותנין לכם אבן משכית להשתחוות עליה. כי מה לי שתעזבו עבודתי בעבור עבודת הצלמים או בעבור עבודת האדמה כי זה וזה הוא מעשה ההבל וע"א בידכם אחר שאין לכם ממנה זולתי ארוחתכם בעוד שאתם גרים ותושבים עליה. ולזה אין לכם רק לשמור את שבתותי ושבתות הארץ על הדרך שאמר ולירוא ממקדשי והזדרז אל העבודה הנעשת שם כי אני יי' נאמן לשלם שכרכם והרי מאמרים אלו שוים ממש לדבורי (שמות כ׳:ה׳) אנכי ולא יהיה לך וגו'. לא תעשה לך וגו'. לא תשתחוה להם וגו'. עד כי אני יי' אלהיך וגו'. כמו שביארנו הענין יפה שם שער מ"ה והוא דבר נכון מאד: