עקידת יצחק · פרק ס״ז, ס׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וזאת נחלת כל עבדי ה' הצדיקים אשר זכרנו ראשונה אשר מאסו בקנייני העולם וחמודותיו המושלים עליהם וכל ישעם וכל חפץ כי לא יצמיחו כי הם ודאי המושלים על עצמם ועל זולתם והמשיבים קשט דברי אמת לשולחם בשליחות זה המציאות אשר זכרנו ולא היה חסרונות אל הטובות המדומות ראיה על הפך כוונתו במאמריו כי כל סגולתם וחפצם הוא אל הטוב השלם והבהיר כאור בקר יזרח שמש. וכמה יסכים לזה מה שזכר החוקר פ"ה מאמר ששי מהמדות אמר ולכן אמר כי אננסנוריש וטאליש והדומים להם היו חכמים ולא יאמרו שהם נבונים כי ראו כי לא ידעו הדברים המועילים להם ויאמרו כי היו יודעים דברים גדולים ונוראים וקשים אלהיים. אמנם לא מועילים לאחרים כי לא ידרשו טובות אנושיות ועוד מאריך בזה בטוב טעם ודעת. ואם הם כך אנו על אחת כמה וכמה. וכמה הסכים החכם שלמה במאמר (משלי ה׳:י״ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כפי מה שפירשו הרב המורה בפי' אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו' (ירמיהו ט׳:כ״ג) כמו שהוא בסוף הספר ההוא:
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.