עקידת יצחק · פרק ס״ב, ז׳

ואולם משה רבינו עליו השלום הפליג מכלם לסלק מהם זה הכח הדברי לגמרי במה שדרשו ז"ל. (ערכין ט"ו.) זאת תורת המצורע המוציא שם רע. ומהידוע מהם מה שאמרו (נדרים ס"ד:) שאחד מהחשובים מתים הוא מצורע. כי המוציא שם רע והוא המפסיד זאת הסגולה המיוחדת לו על זה ענוש יענש בצרעת שבעבורו לא יקר' בעליו חי מדבר אבל שיחשב כמת מוחלט. והוא ודאי מדה כמדתו כי מאחר שהם מחטיאים כונת מציאותם והדבור אין בהם לתכליתו המיוחד הרי הם מתים וגרועי' מהם. ובכמה מקומות דברה תורה בגנות המום הרע הזה וספרה הנזקין והרעות הנמשכים ממנה להזהיר ולזרז האנשים מחטוא בה והנה באמת המסיר אזנו משמוע רוב אזהרות ההם כרובם כן הרבה לנפשו חטא ואשמה רבה, וזהו לדעתי מה שאמרו במדרש (ויקרא רבות פ' ט"ז) ארי"בל חמש תורות במצורע זאת תורת נגע הצרעת. (ויקרא י"ג) זאת תהי' תורת המצורע. זאת תורת אשר בו נגע הצרעת זאת התור' לכל נגע הצרעת. זאת תורת הצרעת ללמדך שכל המספר לשה"ר עובר על חמשה חומשי תורה לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע כי יש לדקדק על מאמר זה כי היה לו לומר שהמספר לשון הרע הוא עובר על התורה כולה דכתיב זאת תורת נגע הצרעת ואידך למה לי. אלא כי לפי שמצינו בכל אחד מחמשה חומשי תורה ספורים מפורסמים ומיוחדים ראוי לקחת מהם מוסר השכל לגדור האדם עצמו מהמדה הפחות' הזאת ולא שמע אליהם לזה אמר שהוא עובר על חמשה כתות של אזהרות הבאות בחמש' חומשי תורה. והנה רוב האזהרות בלי ספק מפליגין האשם אל החוטא. והנה עם שמקומות הראיות גלויות הם לכל יודעי ספר אזכרם אחד לאחד כדי שלא להרחיק העדים מעין הקורא: