עקידת יצחק · פרק ס״ב, ח׳

בספר בראשית הנה בתחלתו (ג') נמצא נשיכת נחש הקדמוני שספר לשון הרע ממלכו של עולם על אזן שומעת באומרו כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע הוציא עליו דבה שכיון למנוע מהם טובה הפך הכונה כמו שנתבאר שם. והמדבר והמקבלים גרמו מיתה על עצמם איש כפי קללתו ודי בזה תוכחה לכל בעל דעת: עוד בספר ההוא (ל"ז) מאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם אשר עליה נתגלגלו הדברים וגרמו לעצמם הגלות ההוא הקשה במצרים. אמנם בסוף הספר (נ') נזכר כמה הועילה הלשון מדברת רכות ונכוחות במאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא לפשע אחיך וגו'. ולהורות כי מות וחיים ביד לשון (משלי י"ח) וכההוא שאמרו ז"ל ממעש' דחלב לבייא כדאיתא במדרש תלים. (פ' ל'ט) הנה שהספר הזה תחלתו ואמצעיתו וסופו מוכיחים על זה: