עקידת יצחק · פרק ס״א, ט׳

הסוג הד' הוא צרעת הבגד והוא מהפסד המדות אשר הוקבעו בו מהתכונות הפחותות שקדמו אליו וכמה פעמים נזכרו פחיתות המדות ומעלתם בלשון בגדים בכל התורה כלה הסירו הבגדים הצואים (זכריה ג׳:ד׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט׳:ח׳) והשמות קרובים והיו לאחדים שיורד על פי מדותיו (תהילים קל״ג:ב׳) ולבש הכהן מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳) תחת למדיו (שופטים ג׳:ט״ז) ובפרשת בגדי כהונה נתבאר זה יפה שער נ"א. ולזה היתה מההשגחה האלהית שהפחיתות הזה יעשה רשמו בבגדים כדי שיתעורר האדם אל התיקון מצד שרש החטא וסבתו. והנה החכם אמר (ח"פ להרמב"ם פ"ד) כי תיקון המדות הפחותית הוא בשיעתיקו אל הקצה האחר, זמן כדי שישאר במצוע כענין העצים המעוותים והוא מבואר כי זה התקון יועיל בקצת אנשים ובקצתם יזיק כי אחר שא"א תיקונו כי אם בהרגל הקצוות איפשר שישאר ברע מהם ויוסיף רעה על רעתו ואיש כזה לא יצלח ולזה היה סדר ההשתדלות בו על זה האופן ראה הכהן את הנגע והסגיר וגו' וראה את הנגע ביום השביעי וגו'. ושרף את הבגד וגו'. ואם יראה הכהן וגו' עד סוף, ירמוז שיסגירנו הכהן שבעת ימים להעתיקו מן המורגל אל הקצה. האחר על ידי הכהן מורה צדק מדת ימים ואם זה הענין לא יועיל לו כלל אבל יזיק כי הוא נאחז בקצוות המדות ומקבל רעתם ואת הטוב לא יקבל כאשר אמרנו הנה לא יועיל בו השתדלות כלל והבגד ההוא ראוי לשריפה כי צרעת ממארת היא ובעליו מכלל מה שאמר עליו (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ פן ישנאך. אבל אם לא הזיק לו ההשתדלות כי לא הוסיף על פחיתותו אלא שעמד בעינו הנה אז יש להשתדל בו בכבוס והסגר שני ואולי יש תקוה. ואם בכל זה עמד ולא גרע מפחיתותו פחתת היא קבועה בו וישרף אבל אם זה שעמד והוכבס הוכהה מראיתו וגרע מפחיתותו הרי הוא ענין של רפואה ויקרא הנגע ההוא מן הבגד שכבר נעתק ממנו הפחיתות ההיא אמנם צריך שמור כי אם אחר זמן הוא חוזר לסורו פורחת היא באש תשרפנו כי אין עוד ראוי לסמוך עליו אמנם אשר תכובס וסר ממנו הנגע וכובס שנית וטהר כי אחר הסרת הפחיתות צריך שיבא תחתיו הקנין המשובח: זאת תורת נגע צרעת הבגד וגו'. כי הוא סדר נכון ואין זולתו באלו הענינים ומהמבואר כי זה הכבוס כלו הוא לאדם במים החיים מי התורה והמצות אשר ממעייני הישועה ובתוכחות מוסריה ועונשיה אשר הכינה ללצים שפטים להציל נפשם מני שחת שהוא התקון המיוחד אל ר' שמעון בן נתנאל שתאר רבו בירא חטא (אבות פ"ב):