עקידת יצחק · פרק ס״א, ח׳

הסוג הג' והוא נגע הנתק אשר הוא בראש כי הוא ההפסד הבא מרוע האמונות ושבוש הדעות העיוניות באלדיות ובנבואה ובמצות התורה וכל הדברים הנמשכים אליהם והנה הוא ידוע כי אשר יש לו ההפסדים הללו בראשו נגעו כי הראש בית מושב לכחות הנפשיות העיוניית. והנה בנגע הזה יש שני מינים. האחד במקום שער והשני בקרחת. הראשון סימן להיות בעל זה הנגע מכסה רעתו כדרך שמתכסה הנגע תחת השער כמו שהוא דרכן של הכופרים משובשי הדעות כי ייראו לגלות דעתן אל ההמון וכ"ש אל היחידים פן יהרגום והם בהם בשתיקה וצער כמו שאמרו חז"ל (ירושלמי תענית פ"א ה' א' משא דומי) משא דומא (ישעי' כ"א) מטול קשה היא משתיק' דכתיב (תלים י"ד) אמר נבל בלבו אין אלהים. ואשר היא בקרחת היא אשר בעליה יעיז פניו לגלות רעתו בקהל והנה לחומרת זה הרע וקלקולו כתב בו בייחוד ואם שהדין שוה בכלם בדד ישב מחוץ למחנה מושבו כדי שלא תתפשט רעתו לזולתו מבני הישוב. וכבר הזכירו חז"ל (בכתובות ע"ז:) כמה היו החכמים נזהרים להתרחק מבעלי ראתן שהוא מין ממיני השחין אשר בראשם נגעם כמוזכר שם עד שפלוני לא אכיל מביעי דההוא מבואה ופלוני לא יתיב בזיקיה. אמנם ריב"ל איכרך בהו ואיעסק בתורה אמר אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה׳:י״ט) אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנה וטענתו טענה כי מה שתספיק אל העניינים אשר הם על צד היותר טוב מק"ו תספיק להורות כי עם שהחולאים הם מתדבקים ומפסידים מ"מ התורה ולמודה היא רפואת תעלה לכלן כמו שכתבנו מענין רבי אלעזר בן ערך, ומהמין הזה נצטרע עוזיהו מלך יהודה (ערכין ט"ז.) כי נזרקה בו מינות וגבה לבו עד להשחית לבזות המצוה האלהית המונעת העבודה מכל איש אשר לא מזרע אהרן הכהן הוא ולזה זרחה במצחו מושב המוח אשר יחטא בו עד שנאמר לו צא מן המקדש כי מעלת (ד"ה ב' כ"ו) וברוך דיין האמת כי מכבדיו יכבד ובוזיו יקלו. והנה הארבע' אנשים המצורעים אשר בשער שומרון (מלכים ב ז׳:א׳) נראה שזה עצמו היה נגעם מתחל' אלא שבסוף יצאו משבושם ממראה עיניהם אשר עשה ה' להפליא. וזה שאחר שנתפרסם להם מה שאמר הנביא למלך ולכל העם מחר סאה סלת בשקל וגו'. מה שלא יסופק שידעוהו הכל. הנה היה להם להאמין בדברו ולסמוך על הבטחתו ולהתיצב ולראות בישועת ה' אשר יעשה אותם היום. והנה הם לא עשו כן כי לא האמינו כלל וראיה עצומה ממה שספר הכתוב דבריהם אם אמרנו וגו'. כי כל זה מה שאין צורך בהגדתו אלא שבא להעיד על קוטן אמונתם כי בסדרם חלקי הסותר אל השארם בעיר ונפילתם אל מחנה ארם שמו ההשאר בעיר הן בפנים הן בחוץ סכנה ודאית והנפיל' אל מחנה ארם בספק ובחרו בספק על הודאי ומאמר הנביא ובשורתו אשר שמעו כל העם אשר בשער אפילו לספק לא חשבוהו להתעכב לשם היום ההוא לבד, נראה שהוכו ודאי בנגע השליש שהראה טומאתו בפיו באמונת הנבוא' והיכולת האלהי בהחלט באומרו הנה יי' עושה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה כי הוא חשב לנמנע קיום שיעשה ה' ארובות בשמים כנגד טבעם. והנה על זה היקש תנאי מתדבק שאם נעשה הדבר ההוא הנה הוא יעשה ג"כ ארובות בשמים. אמנם הנמשך הוא נמנע א"כ הקודם הוא בטל. והנה הנביא סתר מופתו במה שיראה לחוש הפך תולדתו שכבר יהיה הדבר ההוא מבלי שיתחייב שיעשה ארובות בשמים אע"פ שאיפשר לו לעשותן כמו שאמר לו הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל וסמך הסיפורים וארבעה אנשים וגו'. לומר שנמשכו אחריו בדעתו הרע הזה עד שלא שמו לב אל דברי הנביא בהניח חלוקתם כלל. אמנם אחרי בא דבר השם ממרא' עיניהם אשר ראו נתנו אל לבם ונתחרטו ויאמרו איש אל רעהו לא כן אנחנו עושים היום הזה יום בשורה הוא וגו'. הודו כי אינם עושים כהוגן במה שיצאו מן המחנ' הלילה ההוא כי היום הזה יום בשורה הוא שעליו אמר הנביא (שם) כה אמר ה' כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון ואנחנו נמהרנו בדבר שהיום יתאמת עניינו ואם נחכה עד אור הבקר בהיותנו חוץ לעיר חטאנו שלא נהיה בכלל המצפים לישועת יי' שאין עון גדול מזה ועתה לכו ונבואה העיר ליחל תשועת ה' אשר על פי הנביא ולפי דרכינו נגידה בית המלך את אשר ראינו אולי הוא הדבר אשר דברו ה' והנה המלך חשד מה שאיפשר להיות בתחבולות המלחמות. ויבוקש הדבר וימצא כי עשה ה' תשועה מארם והיה היה דבר ה' במיתת השליש גם האנשים האלה היו ראויין להצטרע לישב בדד חוץ למחנ' על השתתפם אליו בדעות כאלו. והנה הפירוש הזה הוא נחמד מאד גם מוכרח לפי הספקות הנופלים בו לפי מה שהורגלנו להבין ממנו. האחד שאם כדבריהם כן הוא שהיום ההוא כלו יום בשורה הוא מהענין ההוא אשר ראו למה ימצאם עון אשר חטא כשיחכו עד אור הבקר והלא כל היום כשר ואם היה דבר מיוחד אל הלילה הי' להם לומר הלילה הזה ליל בשורה הוא וחכינו עד וגו'. והב' מה העון אשר ישיגם בזה שאם הוא מגונה אינו עון ודאי. והג' היה להם לומר לכו ונגידה בית המלך מאי ונבואה. ועוד שאחר שאמרו יום בשורה הוא היה להם לומר ונבשרה בית המלך והחלוף בין המלות מבואר שכל בשורה היא הגדה אבל כל הגדה אינה בשורה שההגד' תפול על כל דבר והבשור' על ענין טוב לבד כמו שאמר (שמואל ב י״ח:כ״ז) איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא וכל הכתובים הבאים בענין בשורה יתפרשו יפה על זה האופן במעט עיון והמנגד יותר הוא אמרו במעש' חפני ופנחס והלקח ארון האלהים (שם א' ד') ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים כו' אבל אמר זה בבחינת קיום דבר ה' אשר דבר (שם ב') וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופנחס ביום אחד ימותו שניהם והקימותי לי כהן נאמן אשר כלבבי וכנפשי וגו'. כי העברת החוטאים מלפניו ית' והחליפם בטובים וישרים אשר כלבו וכנפשו ענין טוב הוא ובשורה טובה תפול עליו בבחינתו יתברך ובבחינת כל עבדיו ואם יהיה רע למקבלים תדע שלא נאמר שם שבשר דבר אל עלי ולא שהיה הדבר ההוא בשורה אלא שהכתוב קראו מבשר לבד אל הכוונה המיוחדת אצלו כמו שאמרנו ואיך שיהיה מזה הענין הוא מתישב יפה על פי דברינו. ובזה נתבאר מה שכיוננו אליו מזה הסוג הג' אשר היה חמישי למנין שאנו מונין בו ראשונה: