עקידת יצחק · פרק ו׳, כ׳

ובמדרש (ב"ר פרשה י"ד) אחד מגדולי צפורי מת בנו. אית דאמרי מינאה הוה ואית דאמרי מינאה הוה יתיב גביה. סליק ר' יוסי בר חלפתא למיחזי ליה אפין. חמתיה יתיב ושחיק אמר ליה למה את שחיק. אמר ליה אנן רחיצין במרי שמיא דאתחמי ליה לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתיא לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה. אית חספין מתדבקין. לא כן כתיב ככלי יוצר תנפצם (תהילים ב׳:ט׳). אמר ליה כלי חרס ברייתו מן המים והכשרו מן האור כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשרו באור. זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה. אמר ליה ע"י שעשוי בנפיחה. א"ל ישמעו אזנך מה שפיך מדבר. ומה זה שהוא עשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה. בנפיחתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה: ראה כי המין ההוא היה רואה אישי המין האנושי לנבלי חרש ושכיון שנשבר אין לו תקנה. והוא דעת האפיקורוסים האומרים כי הכל נמשך אחר הסבה החמרית והמאמין בהשארות הנפש הוא מהבלי התפלות. אמנם רבי יוסי אמר לו שזה יהיה בשאר בעלי חיים שתולדתן מן היסודות הגרועות. כי אף על פי שחיותן הוא מאור פני מלך שנאמר ויעש יי' אלהים את חית הארץ וכו' כמו שביארנו שם. הנה לסוף הכל בא מן העפר והכל שב אל העפר ככלי חרס שאין לו תקנה אחרי שברו. אמנם מין האדם אינו דומה אלא לכלי זכוכית שנתקן חמרו ונתמזג יפה בתחלתו על ידי האור כמו שסוף הכשרו הוא ע"י האור. כלומר שכמוהו באדם זה וזה נעשה ע"י יוצר הכל ב"ה כמ"ש על הא' וייצר יי' אלהים את האדם עפר וכו' ועל הב' ויפח באפיו וכו' ולזה נותן לו ג"כ תקון אחרי נפלו. והוא השיב לו כי התקון ההוא אינו בא מהיות התחלתו באור רק מפני שגמר מלאכתו הוא על ידי נפיחה. והפה אשר נפח בו ראשונה הוא שיפח בו באחרונה. ומצד זה יקבל התקון כשיותך אחרי השבירה והוא השיב שמעו אזניך וכו' כי האדם ג"כ גמר מלאכתו היה ע"י נפיחתו יתברך כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. וע"י כן הוא חוזר לתקונו אחרי מותו כמ"ש מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו (יחזקאל ל״ז:ט׳). והוא הדין והוא הטעם אל השארות העולם הבא אחר שבירת גופו והפסדו דתחיית המתים ועולם הבא בשם אחד נקראו אצלם דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה ומתן שכרן בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה. כבוד אב ואם ושלוח הקן דכתיב בהו אריכות ימים. והרי שא"ל אביו עלה לבירה וכו' היכן אריכות ימים של זה וכו' אלא לע"הב שכלו ארוך. כמו שהוא בקדושין (ל"ט:) והדבר הוא מבואר והמשל נאות והענין מתוקן כפי מה שאמרנו: