עקידת יצחק · פרק נ״ח, ט״ו

ומה גם עתה כשתצורף לזה ההשקפה המחוייבת אל המתפלל בשיהיו מעשיו מקדם מסכימים אל דברי התפלה והתחנה ואם לא קדמו לו מעשים טובים וכל שכן אם קדמו לו רעים שחוייב להקדים הטהרה והתשובה כי איך יתכן לו לבא לפני אלהיו לבקש על צרכיו והוא לבוש בגדים צואים הרי זה עזות גדולה. והנה שלמה שם בענין התפלה תנאי התשובה להכרח גמור אמר בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטא לך ושבו אליך והודו את שמך והתפללו והתחננו וגו' (מלכים א' ח'). וכן אמר (שם) בהעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם. יאמר שהצרות אי אפשר לבא עליהם כי אם ביד פשעם ואם כן הראויה להם שיתודו על חטאתם ראשונה וישובו לפניו בתשובה ואחר יבואו אל הבקשה והתפלה כי יענם עד שמזה יודע כי הענין באלו התפלות והצומות הנעשות על הצרות הוא בהפך מה שיחשבוהו המון העם וזה כי הם חשבו שהכונה בהם כדי שישמע השם קול צעקתם ואינו כן רק כדי שישמעו הם בקול דברו ויכנעו לפניו כמו שאמר הנביא בזה הענין (ישעיהו נ״ח:ד׳) לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם כמו שיתבאר על נכון בפרק הצום הגדול שער ס"ג ב"ה. עיין עליו. וא"כ מצות התפילה כלהו איתנהו בה ולא עוד אלא שלפעמים יחדש ה' צרכים לעמו ויביאם במצור ובמצוק התלאות כדי שיקיימו מצוה זו. כי המצוה גדולה על כל צרה שלא תבא על הציבור לקדש צום ולקרא עצרה ולפשפש במעשיו כדי שתהי'תפלתם זכה ואף כי תהי'השעה דחוקה או אסורה מלזעוק כגון בשבתות וימים טובים שלא התירו (תענית י"ט.) כי אם על עיר שהקיפוה עכו"ם וספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני עכו"ם שאלו מחללין עליהם השבת כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות שבת ובהלכות תעניות (פ"ב) וכן בשאר המחברים ז"ל כי הנה אז תהי' המצוה הם כי לא להזכיר ולהשען על יודע תעלומות לבבינו ומכאוביו ונקבל שכר על השתיקה: