עקידת יצחק · פרק נ״ח, ט״ז

ובמדרש פרשת בשלח (רבות פ' כ"א). בשר ודם אם שומע לחברו דן את דינו ואם לא ישמע אותו אינו יכול לדונו אבל הקב"ה עד אשר לא ידבר ידע מה בלבו שנאמר (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע הדא הוא דכתיב (שמות י״ד:ט״ו) מה תצעק אלי וגו'. ואולם כאשר נתפלל אין הכוונה להודיעו צערנו ולהשמיעו לאזניו כי אם להכין לבנו ולהטיב מעשינו לפניו כנזכר וכמו שאמרו (תענית ט"ז.) אחינו בית ישראל לא שק ולא אפר גורמין כי אם תשובה ומעשים טובים. כי הפנימי הוא גלוי וידוע לפניו ולזה אין צורך לקרוע הבגדים להראות פנימי הלב כי אע"פ שילבש האדם כמה בגדים יהיו מצפוני לבו צפויים אליו כי על זה אמר (יואל ב') קרעו לבבכם ואל בגדיכם ומי שאינם נזהרים בכך הם כבאים לפניו יתעלה לבקש צרכם ושאלתם במטבע פסול ומזוייף. אמנם בשמוע עצת החכם שלמה בענין התשובה השלמה הנה הם יבאו לפניו באמת ובתמים ויצדק עליהם קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמ"ה). עתה ראה כמה עקרים גדולים נכנסים ומסתעפים מאשל התפלה כאשר אמרנו וכלן בכלל הקדמת קרית שמע אליה כי בקדימתן ובבחינת השכלתן יבא בשלום אל שער המלך לסדר עקר התפלה. וינתן לו חפצו בשאלתו ונפשו בבקשתו. והנה בעקר התפלה רמזו כל זה חכמינו ז"ל במה שסדרו (ברכות ל"ד:) שלש ראשונות ושלש אחרונות ותפלה באמצע כי הכל הולך אל מקום אחד וכבר סדרום חכמינו ז"ל (מגילה י"ח.) על סדר ברכת כהנים המשולשת בתורה האמורה מפי אהרן ובניו אחר עשות העולה והעבודה אשר היא מתיחסת בעניינה אל מעשה הקרבן ופעולותיו כפי מה שיאות שימשך מהחסד האלהי ומדת טובו לגמול להם שכר טוב חלף עבודתם במדה במשקל ובמשורה. וזה שהעבודה ההיא כבר תכלול שלשה עניינים נרצים לו ית' מאתנו אשר ביארם באומרו (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כי אומרו בכל לבבך הוא כאומרו בכל שכלך כי החכמה והמדע הוא בלב כמו שאמר (משלי י"ד) בלב נבון תנוח חכמה (שמות ל"א) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ובאומרו בכל נפשך הוא חיי הגוף עצמו וכמו שאמרו (ברכות נ"ד.) אפילו הוא נוטל את נפשך. ובאומרו בכל מאדך הם הנכסים (שם). וידוע כי העובד העבודה ההיא בשלמות אם יחיד ואם צבור טרם בואו אליה חוייב להשכיל ולגזור בדעתו כי הוא יתעלה ראוי ליעבד ואין עוד מלבדו כמו שאמרנו בענין התפלה ומשם תתהוה הכוונה השלמה בעבודה ותדחה הגרועה והפסולה המועלת בה כי הכל הוא פועל הנפש לפי שכלה ומדעה. גם המעשה ההוא הנכבד אי אפשר כי אם בהוצאת ממון רב אם לבנות בית הבחירה ועשות כלי שרת כפי היכולת לכבוד הנעבד ומעלתו כמו שנודע ממעשה המשכן ובנין בית המקדש ובשקלי קרבנות מלבד קרבנות היחידים אשר יש בהם בעולה ויורד. וגם אי אפשר מבלי המסר הגוף עצמו בהם כמו שנתפרסם מעבודות הכהנים והלויים בעמדם לשרת שם בגופן בכל מיני עבודתן וכלן שלוחי ישראל הם שנאמר (במדבר ג׳:י״ב) ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל וגו'. גם משמרת ישראל היו עומדים במעמדם כמו שזכרנו ראשונה. והנה לפי זה היה מהראוי שאחר שכן עשו יברכם בברכה זאת (במדבר ו') המשולשת לשלשה ענינים הללו עצמם. וזה כי בברכה ראשונה כיוון לברכם בענין נשוא השכל והמדע שהיא ברכה שלמה וסתמית בה יוסיפו תוספת ברכה והכרה שכלית בענינים האלהיים על מה שקדם להם ועוד ישמרם מכל טעות ושגיאה שהם סכנה עצומה. ובשנית כיוון להוסיף להם ברכת ההצלחות הזמניות אשר יעבדוהו בהם אשר יראה להם עוז ימינו ואור פניו אשר ירצם ועוד יוסיף לחננם עלצד היותר טוב. ובשלישי כיוון לגמור להם על מה שהזמינו עצמן לעבודתו על האופן הנזכר בשהוא יתעלה יזמין עצמו כי הוא הנרצה באומרו ישא ה' פניו אליך כענין (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאות מאת פניו והוא ענין שימת שלום בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה שהוא עקר הקירוב האלהי והדבקות בו שהוא תכלית הכל וזה הענין האחרון עם סגולת האחרון בקיום המעלות יתבאר במקומו והוא הטעם לברכה זו אחר התפלה כי כמו כן ישרת האדם לפני קונו בכל שלשה עניינים הללו. אם בשכלו מצד הכוונות השלמות אשר כתבנו. ואם בנכסים משום ביטול זמנו מכל עסקיו. ואם בגופו מצד מה שיוכרח לקבל עול ההתבודדות וההכנע לכל אופני התפלה אם לישיבה ואם לעמידה ואם לנפילה ויתר הענינים שהם חובת הגוף בלי ספק: והנה לזה ראוי לבא עליהם ברכות משולשות אלו אלא שכפלן לפי מדת טובו ורוב חסדו כל אחת לפי ברכתה כמו שאמרנו.