עקידת יצחק · פרק נ״ה, ט״ו

ועתה אחרי כל הדברים והאמת אשר הקדמנו יראה שתתבאר יפה הפרשה החמורה אשר עוררנו על ספקותיה ראשונה. והוא הדין לכל הפרשיות הדומות לה. אמנם יהיה מה שיאמר בה כפי טבע הנושא ותכונת ענינו כאשר אמרנו בראשונה. אמר אך את שבתותי תשמורו וגו' (א) הביטה וראה נפלאות מתורתנו איך הזהירה על רבוי השבתות והם השלשה שבתות שאמרנו שנאחזים זה בזה ומשתלשלים זה מזה. והנה אחר שכלל השמירה לשלשתן חזר ופירש כל אחד מהם לפי הסדר עצמו שזכרנו. (ב) הנה על השבת הראשונה אמר כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם אחר שישמרו את השבת בבחינת השביתה ובטול המלאכה כי אלו הענינים הם אות וסימן לדורותם לדעת כי הוא יתע' מקדשם במצוה הזאת ובסגולותיה לקדשם לו לעולם ההוא הטוב הצפון המסומן בו והנה הוא באמת בבחינותינו הנזכרות הוא המפתח והשער לבא חדר בחדר אל שאר השבתות. אמנם על השבת השנייה חזר ואמר ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה וגו' ששת ימים יעשה מלאכה וגו'. אמרו שישמרו השבת העליונה כי קדש היא והוא כענין השמר מפני ואל תמר בו (שמות כ״ג:כ״א). וכאלו אמר ושמרתם את התורה דתרויהו איתנהו ביה התורה נתנה להם במדת השבת הגומלת אותם כשישמרוה והמיסרת אותם כשיסורו ממנה. ואמר מחלליה מות יומת על העסק בתורה ובמצות שלא לשמן כמי שלומד שלא לשם שמים שהוא ודאי חלול התורה ובענין הזה המדה הזאת היא מתחללת (ג) ונתן הטעם ואמר כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה ירצה שהעושה מהתורה והמצות מלאכה להתעשר או להתגדל או לקנטר לסוף תכרת הנפש ההיא מעמיה וכן היה הלל הזקן אומר (אבות פ"א) ודאשתמש בתגא חלף ואלו הם דברי חז"ל (שם פ"ד כגי' רש"י) כל האוכל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. ולפי שזה הענין הוא עצמו צווי המעשה הזרוז על העסק התמידי המביאו אל המעלה השלישית מהמנוחה והנחלה בהתישרו על חיי התורה הנקיים מכל טומאה ופחיתות כמו שזכרנו. (ד) לזה כתב בה ששת ימים יעשה מלאכה כי יזהר על המעשה בעולמו וכמ"ש (ע"א ג'.) היום לעשותם ולא מחר לעשותם והוא אומרו וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת כי התנועה בזמן המנוחה אינה רק לרשעים שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) ונפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע והוא המות הנפשי אשר יקרה לה במקום היותה בשובה ונחת צרורה בצרור החיים. וכבר אז"ל (אבות פ"ד) יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיו העולם הבא ולא יצא הכתוב מדי פשוטו במה שאמר ששת ימים יעשה עסקיו וישאר פנוי מכלם באופן שתועילנו שמירת השבת הראשונה לבוא ממנה אל השניה הזאת. וכל שלא יזהר בזה לא ינקה. ואם בידי אדם או בידי שמים מות יומת כי חייו הזמניים והנצחיים תלויים לו בשמירתה. אמנם על השבת השלישית הצפונה אשר בא האות והסימן עליה כמו שאמרנו אמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל וגו'. אמר שישמרו בני ישראל אלו השתי שבתות הנזכרות רצוני שישמרו הראשונה בענין השביתה ובטול המלאכה כדי שיוכלו לעשות את השבת השניה בעסק התורה ולימודה אשר שמירת שתי שבתות אלו יהיו ברית עולם ביני ובין ישראל ושיזכו לאותה מתנה טובה הגנוזה אשר נתתי להם האות והסימן עליה כמו שאמר ראשונה כי אות היא ביני וביניכם וגו' כי אני ה' מקדשכם קדושין גמורין שאין ענינה ומהותה להתפרסם מצד גודל מעלתו לפי שערך כל המעשים וכל הפעולות האנושיות אצלה הוא ערך ששת הימים אשר עשה ה' בהם השמים והארץ עם היום השביעי אשר בו שבת וינפש אשר יתחלפו הימים האלה מהיום השביעי בבחינתנו בשאלו הם תכלית הצער והעמל וזהו תענוג ושביתה ותכלית מנוחת הנפש וערבותה אשר עליו אמר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה וגו': ועתה ראה איך כוונו אל שלשה שבתות אלו מסדרי התפלות כוונה עצומה באמרם בתפלת היום ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים וכו' שהם דברים משולשים ומכוונים לכל מה שאמרנו. אמרו לא נתתו ה' אלהינו לסימן לגויי הארצות הוא ענין השבת הראשונה אשר אמר עליה כי אות היא ביני וביניכם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם לומר שזה הסימן יספיק בינו לבינם לסימן. אמנם מצד טוב טבעם והכנעתם אל התורה אשר עמדו רגליהם על הר סיני לקבלתה מה שלא יספיק לאפיקורוסים אשר אינם מקבלים עול תורה ואמונה עליהם. ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים מצד בחינת השבת השניה אשר בם נתנה התורה מורשה לקהלת יעקב כי הם נרדפים ומטורפים אחר העבודות הנכריות מהאדמה ומלאכת השמים ואין להם חלק ונחלה בתורת אלהי ישראל. וכמו שאמר הכתוב (תהילים נ׳:ט״ז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. וכמו שאמרו רז"ל (איכה רבתי פ"ב) אם יאמרו לך יש חכמה באומות האמן ואם יאמרו יש תורה אל תאמן שכן נאמר (איכה ב׳:ט׳) מלכה ושריה בגוים אין תורה. וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לא יבא ערל וטמא אל המנוחה ואל הנחלה אשר בה ישכנו בטח בדד וינוחו היגיעים בשמירת השתי שבתות. כי לעמך ישראל נתתו לסימן ולזרע יעקב אשר בם בחרת לתורה ולתעודה: