עקידת יצחק · פרק נ״א, ט׳

במדרש פ' צו את אהרן (פ"י) מ"ד על הגנבים לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר ע"כ נראה שמסכימים לפירוש רש"י ז"ל כי הכובע שאמר הוא כאלו היא כיפה חלולה יוכלו להסתיר בחלילותה כל דבר: אבנט מכפר על גובה הלב כי לפי שהתכשיט הזה אינו רק חגורה אפודה לו על לבו הוא נראה בבירור שהאדם החשוב יש לו להיות מזורז ומופרש אפילו מהרהור הלב בדברים האסורים או החצוניים משלמותו וזהו שאמרו מהיכא דאיתיה כי צורתו ומקומו מוכיחין עליו היא הישרה מועילה מאד. מכנסים מכפרים על גלוי עריות וכו'. אם לא היה ממנהגם אז שיביאום שאר האנשים הנה הרמז נכר ומפורסם מאד ואף אם לא נתוסף בהם רק מה שיהיו ממתנים ועד ירכים יהיה מפורסם תוספת הפרישות מאותו ענין ממש שנאמר לכסות בשר ערוה. והרי הם מפרישים מעבירה זו לנזהרים וכל שכן שנותנין להם כפרה: הציץ מכפר על עזות פנים כי מי הוא זה אשר יראה כהן בגדולתו וציץ הזהב אשר השם המפורש חקוק בו עומד על מצחו שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל האלהים ומשם יוקח מוסר השכל לכל איש שלם וחכם כי אין ספק כי שם י"י נקרא עליו וראוי לירוא מפניו. ולזה אמר (סנהדרין ק"י). שהחולק על רבו הוא חולק על השכינה לפי שרבו מדעת קונו יש בו וכמו שאמר (אבות פ"ד) ומורא רבך כמורא שמים והיא הישרה נאותה לגרש מכתותינו העזות אשר הוא סבה לכל עון ולכל חטאת כמו שהוכיח ממאמר הנביא ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם. ואמרו ז"ל (אבות פ"ה) עז פנים לגיהנם ומסימני הטהרה בזרעו של אברהם אבינו להיות ביישנים (יבמות ע"ט.) כי בושת פנים לגן עדן (אבות שם):