עקידת יצחק · פרק נ״א, י׳

הנה אלה הם שמנה בגדי כהונה אשר צוה ה' לעשות לשרת בקדש אשר ילבשם השלם שבאומה לא לבד להתנאות מהם מחוץ כי אם שיתעטר ויתפאר במעלות המעולות הנרמזו' בהם. ובבחינה זו לא נגנזו ולא יגנזו לעולם כי כל אדם מישראל יכול ג"כ לעשותם לעצמו לכבוד ולתפארת בכל זמן ומקום ואין שם משום זרות כי על כן ועל כיוצא בו נאמר על כל האומה (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כי כלם כעדי ילבשו בגדי כהונה וקדושה. ולהיות זה עצמו התועלת הנפלא המקווה ממנו ית' בסוף כל הטובות אמר הנביא שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני (ישעיה ס"א). אמנם אמר כחתן יכהן פאר לפי שהמעלות הללו עצמן לפי הראוי כבר יאותו לאדם קודם שישא אשה כי האיש השלם בתחלה ישלים את עצמו מכל השלמיות הראויות אליו מהמעלות המדותיות והעיוניות ואחר יכנס תחת עול האשה והבנים כמו שדרשוהו חז"ל (סוטה מ"ד.) על ואחר ובנית ביתך. וכבר דברנו בזה אצל הזווג המבורך של יצחק אשר היה בן ארבעים שנה בקחתו אשה כמו שבא בשער כ"ב. אבל בזולת זה החתן הנושא אשה הגונה הוא נעזר בה בכל שמנה עניינים הללו וזה כי בטוב טעמה ודעתה בכל מה שיאות בצרכי הבית תישירנו אל הטוב והישר בהנהגתו. וכמו שאמרו ז"ל אתתך גוצא גחין ותלחש באודנה (ב"מ דף נ"ט.). והנה המן הרשע היה קורא לזרש אשתו (אסתר ה׳:ט׳) להתיעץ עמה בדבר המשפט עם שלא עמדה להם חכמת' כי ה' הפיר עצת גוי'. והנה בזה תועיל לו תועלת החשן בענין העצה וההישרה לדעת מה לעשות ובהיותה עומדת לפניו לשרתו ולעבוד עבודתו בכל המלאכות שהאשה עושה (כתובות נ"ט:) טוחנת ואופה וכדומה כבר תצילנו מעבודה שהיא זרה לו כמו שהוכרח האדם היושב לבדו להיות נקלה ועבד לו והרי תועלת האפוד על דרך השאלת המליצה נוסף על מה שיקנה מהדעת וההיישרה כי אחר שבעל אשה הוא יזהר מכל דעת נפסד נוטה לע"א כמו שירצה שתתרחק אשתו מכל צד זנות ומהדומה לו כי הענינים קרובים ודומים כמו שנמצא בפי כל הנביאים וכן האשה הכשרה העומד' לצדו תמנע אותו משמצה ודבה רעה שהוא דבר שבקול. ותועלת הכתונת הוא מבואר מנפשו כי ריחים בצוארו ואינו יכול ללכת קוממיות בדרכי ההפקר והרשע. והנה אחר שהבחור נושא אשה בת זוגו כבר הוגבל בזה ענינו ולא ילך עוד אחר רום עיניו וגובה לבו כבראשונה. וענין האבנט הוא מבואר שאם תזדמן לו אשה טובה והגונה תסיר אותו מהרהורי עבירות ותוכיחנו לבקרים ולרגעים שהיא תמיד נמצאת עמו ונאגדת בו כאבנט. וכמו שאמרנו מהיכא דאיתיה. וטעם מכנסי הבד הוא מבואר מנפשו כי אשתו עמו כחומה נשגבה לבל יכשל בגלוי עריות וכמו שאמר (משלי ה׳:י״ט-כ׳) באהבתה תשגה תמיד ולמה תשגה בני בזרה. והנה להיות כל אדם קודם שישא אשה בחזקת נער הנה לא יבוש על המעשים החסרים כי יאמר נער אנכי וכבר יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו. אמנם משנשא אשה כבר יבוש ממעשי הנערות כי ידע יוכיחו על פניו לאמר אל תאמר נער אנכי והנה בזה הוא מבואר שיגיע לו תועלת הציץ. ולפי שכל אלו העניינים מתחדשים אל החתן לעת מצוא אשה הגונה לזה הרכיב שני הענינים יחד ואמר כחתן יכהן פאר ועל דרך האמת הכל יוכלו בענין זה להיות כהנים וחתנים על האופן שאמרנו. וכבר ראינו בתחלת ברוא אלהים אדם אמר (בראשית ב׳:י״ח) לא טוב היות האדם לבדו וראה לעשות עזר כנגדו להשלים טובו. ואחרי כן לא די שלא הועילה לו אבל היתה לו למכשול ולפוקה ללבוש בגדים פחותים וקלים כמ"ש (שם) ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות עד שעשה להם האל ית' בגדי ישע דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ותרגם אנקלוס כיתונין דיקר. ובספרו של ר' מאיר כתנות אור (ב"ר פ' כ'). וכבר כתבנו שם בשער ט' מה שיאות לפי הכוונה שם אמנם עתה נרצה בזה שעקר ההדר והיופי המגיע לאדם הוא מאלה הבגדים אשר יתקנם לעצמם על פי מדותיהן של בגדי אהרן ובניו כי הם באמת בגדי ישע ומעיל צדקה לבא בהם אל הקדש פנימה. ועתה ראה גם ראה איך נהג עמהם בענין החנוך בימי מלואיהם בדרך הישרה והדרכה שלמה אל מה שיחוייב האדם לכוין תמיד בעצמו שיהא ראוי בו ללבוש את הבגדים. וזה שצוה שיביאו את קרבנם פר אחד ושני אלים תמימים ולחם מצות וגו'. סלת חטים וגו'. ושאחר שיביאום שם ילבישום הבגדים האלה הקדושים. לומר שעצם האדם הוא על דמות החבור ההוא פר אחד דוגמת הגוף עצמו שהוא הגדול והיותר נראה בגלמו. אמנם יש שם שני אלים והם שני חלקי הכח השכלי הם העיוני והמעשי. וקבון שלשה עניינים אלו הוא אשר ילבש אלו הבגדים היקרים כל אחד לפי הראוי לו אך בשישמור בהם עבודת קרבנם והוא כי הנה הפר צוה שישחטו אותו מעט מדמו יתן באצבעו על קרנות המזבח ואת כלו ישפוך אל יסודו. וכן המעט מזער ממנו והוא אמוריו לבד יקטירו על המזבח אמנם כלו בשרו עורו ופרשו ישרף מחוץ למחנה. כי באמת מהחלק החמרי בהחלט מעט מעט ממנו יכשר והוא לבד מה שיסייע בטוב מזגו כשיזדמן שיהא נאות. ואולם האיל האחד שיזרק דמו כלו על המזבח סביב ושיקטרוהו כלו גם כן על המזבח לפי שהחלק העיוני אשר לפי הדת האלהית כלו קדש וראוי ליקרב לפנים וכמו שאמר עליו עולה הוא לה' אשה ריח ניחוח לה'. אמנם האיל השני שהוא דוגמת החלק המעשי צוה שיתנו מדמו על תנוך אזנם ועל בהנות ידם ורגלם הימיניות זכר למה שאמרנו (דברים ה') ושמענו ועשינו כי הוא המיוחד אל זה החלק ושיקטירו ממנו על המזבח האמורין עם שוק הימין ואחת אחת ממיני הלחם. ומהנותר שיהיה חזה התנופה למנה למכהן והנותר שיהיה למאכל לבעלים אשר נקרבו עליהם. וכן הוא באמת כי בזה החלק המעשי כלהו איתנהו ביה. ממנו קדש לה'. והוא מה שמפריש מכל מעשיו גורל לה'. וממנו לצורך החיות לו ולנטפלים אליו. אמנם היתה הזאת הכהונה מעירוב הדם אשר על המזבח עם שמן המשחה לפי שכאשר יערב אדם דמו ונפשו עם השמן הטהור העליון הנה הוא עצם הגדולה והכהונה באמת. והרי זה למוד נכון מאד אשר צוה להרגיל בו שבעת ימי המלואים כי הוא הקף א' הכולל כל ימי עולם בחזרת חלילה כי על זה הלמוד וההרגל יהיו הבגדים לו ולבניו אחריו למשחה בם ולמלא בם את ידם. והנה החנוך הזה ביד כל אדם הוא לעשותו ולהתחנך בו כדי ללבוש את הבגדים הטהורים והנקיים כי הוא מה שיגיע מאלו העיוני' לכל אדם ולכל זמן ולכל מקום באופן שתהיה תורתנו האלהית נותנת את פריה בעתו ועלה שלה לא יבול מהיות שם למחסה ותרופה וכל אשר תעשה תצליח כאשר אמרנו. וזה מה שרצינו בזה מצורף אל העיונים הראשונים: