עקידת יצחק · פרק נ״א, ח׳

והנה אחר כל אלה הדברים המוצעים נבא אל הדבור בביאור מה שיכלול אותו זה החלק הבא בציווי לקיחת השמן ומעשה בגדי כהונה שאנו בעיונו על פי המאמר אשר זכרנו ראשונה אך ראוי שנעורר תחלה במאמר הראשון ממנה שלש ספקות: האחד מה טעם אומרו ואתה תצוה היה לו לומר צו את בני ישראל כמ"ש בפרשת אמור אל הכהנים. ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שאמר שבא להקפיד שלא יצוה אותם על ידי שליח היה לו לומר ואתה צוה כמו שאמר ואתה הקרב: והשני כי אין טעם לצוות אהרן על עריכת הנרות עד אחר עשיית המשכן והנחת המנורה וכל הכלים במקומם: והשלישי שהרי פרשה זו עצמה נשנית שם בפ' אמור אל הכהנים בלי שום שנוי רק ממלת תצוה לנו כמו שאמרנו והרי זה מותר גמור: אלא שהכוונה היא לעורר אותנו לדעת שהבגדים האלו אשר יצוה אותם לעשות הם צורך מעשה המנורה שקדם והדלקת נרותיה על הדרך אשר ביארנו בשער מ"ט כמו שנתבאר זה ממרא' זכריה שנאמר שם ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך. ומיד ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות (זכריה ג׳:ד׳). הנה שפירש טעם העברת הבגדים הצואים וחליפותם כי הוא הסרת החטאים והמדות הפחותות וחסרונם. והנה אחר שנאמר (שם) ישימו צניף טהור על ראשו וישימו וגומר. ועוד נאמר וילבישוהו בגדים ומלאך ה' עומד שיורה שהיה כבר מלאך ה' עומד לפניו מה שהיה בראשונה הוא בלתי יכול לעמוד בפני המלאך. הנה אחר זה נאמר (שם ד') ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגו'. הנה שלא ראה אותה דולקת על האופן ההוא רק אחר שנטהר ויחלף שמלותיו. וכן אמר שלמה בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ואח"כ ושמן על ראשך אל יחסר. וזהו מבואר מאד שהקנינים המדותיים הם קודמים לעיונים בלי ספק. וכמו שאמר החכם (משלי ח׳:ל״ג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו כאשר ביארנו במקום אחר. והנה עם זה תהיה כונת המאמר מה שנאמר אותה. ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית וגומר. ירצה ואתה עתיד לצוות את בני ישראל שיקחו אליך שמן זית זך כתית למאור. ובאהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' חקת עולם לדורותם אשר לזה תצטרך להקריב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו לכהנו לי וגו'. והנה אין מהראוי שיבואו שמה בבגדי הדיוט לכן ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. והנה באמת אם שהבגדים האלה חצוניותם היה לכבוד ולתפארת בגדי קדש הם בפנימיותם בקדוש מעשיהם ומחשבותיהם מכל פועל מגונה והדומה לו ומכל הרהור ומחשבה פוגמת. ורמז גדול הוא לזה מה שסמך ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי כי באמת חכמה ותבונה יש בהמה וכל רואיהם יכירום בהם כמו שיבא: ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפד ומעיל וגו'. הנה חז"ל באותו מאמר שזכרנו בפתח השער אמרו למה נכתבו בגדי כהונה אצל פרשת הקרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים. ויש לשאול מה ענין בגדי כהונה אצל הקרבנות לענין כפרה כי הנה הקרבנות באו על החטאים אמנם הבגדים היו לכבוד ולתפארת. אלא להגיד כי כמו שהשתדלות בענינו הקרבנות ותועלותיהם יועיל מאד לאנשים אפי' בשעה שאין לנו מזבח ולא קרבן כמו שאמרנו. וזה אם לכפר על החטאים ואם להרחיק האנשים מהחטא. כן הוא בעצמו ענין בגדי כהונה שהלומד בתורתן ומעיין בתכונתם ותכליתן יועיל לו בכל עת וזמן להסיר הבגדים הצואים מעליו ולהלבישו מחלצות טהורות ונקיות. והנה אין לך כפרה וקינוח גדול מזה: וראה בעיניך שעם שהבגדים הם במדרגת הקנינים המעשיים אצל השלחן והמנורה שהם במדרגת הקנינים העיונים. הנה גם בבגדים עצמם ימצאו החשן והאפוד גם ציץ הזהב אשר יבדלו משאר הבגדים בזה הענין עצמו עד שנזכר שם ה' עליהם מזולתם כמו שיבא. אמרו החושן מכפר על המשפט שכן הוא אומר על חשן המשפט ירצו שהמתבונן במעשה החשן ובענינו יתקן עצמו מאד בדבר המשפט עד שלא יחטא בו בשום צד מהצדדים שאדם עשוי לחטא בו. ואין צריך לומר שאם כבר חטא שישוב בו. וזה כי הטועים בדבר המשפט ומעוותין אותו יהיה לאחת מארבע סבות אשר נזכרו בפרשת יתרו שער מ"ג. והנה מעשה החשן מזהיר למתבונן בו מארבעתן כמו שאזכרם על הסדר שסדרם משה ע"ה במשנה תורה באומרו (דברים א') לא תכירו פנים במשפט. והנה כנגד הענין הראשון שהזהיר בו לאמר לא תכירו פנים במשפט שהוא סבה חזקה לחטוא בדין. היו בחשן שמות כל שבטי ישראל כסדר לידתן כמו שנאמר בתולדת' כי שה. לא נכר שוע לפני דל. ולא נחשבה לשם גדולה כי אם הטבעית שהיא קדימת הזמן והיא אשר לא חשבוה האנשים לכלום רק קדימת העושר והכבוד וכדומה אשר לזה באה המצוה (ויקרא י"ט) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני י"י והיא הישרה נפלאה למלאכת המשפט בלי ספק: וכנגד מה שאמר (דברים שם) כקטון כגדול תשמעון שהכוונה שיהיה חשוב לפניו דין של פרוטה כדין של מאה מנה (סנהדרין ח'.) כי כאשר לא יהיה לו כן יראה שאינו חפץ במשפט מצד עצמו כי אם מצד תקון הממון התלוי בו. וכאשר לא יהיה בו ממון רב לא יחוש אל עינוי או עיוות הדין. כי על זה אמר המשורר (תהלים פ"ב). שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו כאשר ביארנו שם. ולהישרה זאת היו שם בחשן ארבעה טורי אבן כנגד שבטי ישראל אשר היו בהם מהאבנים היקרות הנמצאות בהיכלי מלך ועמהם יחד במעלה האבנים אשר אינם בערכם בשווי ומעלה כמו שהיו לשם שבו וישפה וזולתם אשר לא הושוו בערך אדם פטרה וברקת וכדומה. וכבר אמרו קצת שהשבו הוא האלזב"ג השחור. והנה על כל פנים כבר הושוו שם אבן ואבן גדולה וקטנה אשר זה יורה שאין משגיחין בדין בשווי הממון אך שיהיה שוים לפניו כקטן כגדול: וכנגד לא תגורו מפני איש (דברים שם) אשר הוא הענין הג' אשר יחטאו בעבורו היה שם השם המפורש חקוק כלו' המשפט לאלהים הוא ומי יוכל להזיק ולהרע לעושה משפטו: וכנגד והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי וגו' (דברים שם). שהסבה היותר עצומה לחטוא במשפט הוא בלא ידיעה והיו שם האורים והתומים המאירים ומתמימים דבריהם על פי תשובותיהם בכל ספק שיסופק בהם. וא"כ איפה לא תשאר סבה שבה נוכל לשפוט עול. ומזה הטעם יהיה החשן מכפר על המשפט ואין כפרה גדולה ממה שתהיה סבה לשפוט תבל בצדק ושלא לחטא בו ואף כי יחטא ישוב: וכן אמרו האפוד מכפר על ע"א שנאמר אין אפוד ותרפים. וזה שכבר נתפרס' היות האפוד תכשיט מורגל לעובדי פסילים כמו שנראה מראייתם אין אפוד ותרפים שכבר היו שניהם אחים וריעים לע"א ופסל מיכה יוכיח נאמר (שופטים י״ז:ה׳) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים וגו'. ולזה צוה האל יתעלה שיעשו זה האפוד בבגדי הכהן אך שיהא תלוי ומושלך אחרי גוו של כהן מהחגורה ולמטה במקום השפל שבאדם והוא ודאי דרך ביזיון וע"ד שאז"ל (מגילה כ"ה:) כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"א דשרי ליה למימר לעכ"ום טול עי"ן זי"ן שלי בשי"ן תי"ו שלך. אמנם צוה שיהא נתלה משתי כתפות האפוד בחשן להורות שאף כל הכחות ואופני ההשקפות שיש לכל עובדי ע"א בבקשת צרכיהם דרך עבודתם מהנמצאים העליונים כלו הוא טפל ותלוי בחוט השערה מהחשן אשר בו האורים והתומים כלומר ממדרגת המעלה הנבואיית אשר נתנה לישראל בדרך ייחוד. וכשנשגיח על זה האופן ונכוין אליו כראוי ודאי תתבזה בעינינו כל ע"א שבעולם ולא נחוש אליה כלל ולזה אמר שמכפר האפוד על ע"א כלומר שמבטלה ומישיר להדבק באלהים חיים ומלך עולם. ולפי שמעשה החושן הוא חסד ורב טוב שהטיב האל יתעלה עמנו ליחד אותנו מכל עם לגלות אלינו סודותיו כמ"ש (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו'. לזה מה שנאמר בו ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה'. תמיד כי הוא למען חסדו רוצה להעלות זכרוננו לפניו ושנהיה שם נזכרים ונעשים תמיד. ולפי שהיה האפוד הוא הגמול אשר אנחנו חייבים לגמול לפניו חלף היותינו עם אהבתו. והוא כי כאשר הבדיננו מכל העמים לנחלה לו כן נבדילהו אנחנו מכל הגוים לנחלתנו. לזה מה שנאמר בו ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל והוא שיהיה זכרונו יתע' לפניהם תמיד לקבל עול מלכותו ובלתי לכת אחרי אלהים אחרים ולא אחר שום עבודה מעבודתם וע"ד שאמר (דברים כ"ו) את י"י האמרת היום להיות לך לאלהים וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו'. ועל זה הסדר עצמו צוה הכתוב שיעשו האפוד תחל' כי הראוי שאמת מארץ תצמח ראשונ' ואחר כך צדק משמים נשקף (תהלים פ"ו:) מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב"ה וכו' למה שהי' המנהג בכל הדורות ללבוש מלבושים מתיחסים ונאותים איש לפי משפטו ומעשהו והיה המפורסים שעטיית המעיל נתייחד' לאנשים החסידים והפרושי' כמו שנתבאר בשמואל (א' כ"ח) ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא ומהראוי למי שיעטה המעיל שיהיו מעשיו הפנימיים כפי מה שיורה עליו המלבוש החיצון לא שילבש בגדי פרוש ויעש' מעש' פריץ כמו שהי' מתפאר איוב (כ"ט) מתוך צערו באומרו צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי. ירצה שאם לבש לבוש שיור' על הצדק שהוא נאות לו ומתלבש עליו כמעיל וכצניף ההוא המתרא' בו מחוץ כן הוא משפטו בפנים. ולזה צוה השם יתעלה שיהיה הכהן עוטה מעיל זה המור' על הפרישות והנקיות הגמור ושיהיו שוליו מלאי' פעמוני זהב לומר שיצא קולו ופרסומו ממין מלבושו והוא אומרו ונשמע קולו בבואו אל הקדש ולא ימות כי הראוי שישמע ממנו תמיד יהיה בואו אל הקדש מיום אל יום לא חלוף זה פן ימות כמות אדם חנף. אמנם צוה שיהיו פעמוני זהב בקרב רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני לפי שהענבל הנתון תוך זוג כזה שהוא מצמר ופשתים מהידוע שלא יקשקש ולא ישמע רק כאוב מארץ ובזה רמז נפלא לשלש' דברים: האחד שלא ישתדל האדם לפרסם דבריו אלא שירצה שהנשמע ממנו יהיה מעט מזער ממה שיש בו ושאפילו אותו המעט לא יעשה ממנו עקר כי על כן נתנו הפעמוני' בשולי המעיל שהוא המקוה הטפל שבו: והשני שממה שישמע ממנו לא יהיה רק מענין הרמון אשר הפעמון מקשקש בתוכו כי הוא פרי נחמד וטוב פנימיותו מחיצונו וגם כאשר נניח שהיו הפעמונים מסודרים בין הרמונים כמו שכתב רש"י ז"ל יורה על כי הפעמון אין לו להשמיע קולו רק מזה הענין שאצלו. והנה המעיל הזה המתוקן על זה האופן יהיה סבה חזקה לבטל חטא לשון הרע כי יבוקש לדבריו מהעוטה זה המעיל ואיננו: והשלישי מצד מה שילמדו הכל ממנו שאין ראוי להשמיע קול בדבר גנאי כי אם בשבח האנשים ומהטובות שבהם שאפילו הרקים מלאים מצוות כרמון. ולזה אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעש' הקול כי ענין קול זה במעיל הוא הערה גדולה להעביר קול לשון הרע מהעולם וכ"ש לכפר אותו: כתונת מכפר על שפיכות דמים שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם לפי שהאנשים הרשעים אשר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם מדרכם ג"כ ללבוש לפי מעשיהם וכלם יהיו בגדיהם קצוצי פאה ושוליהם לא יגיעו להם לבד משוק עד ירך כי בזה יקלו לרדוף ולהשיג. והיתה הכתנת הפך זה ממש כי היא מגעת עד העקב והלובש אותה פסיעותיו מתקצרות ויצרו צעדיו מלכת. ולכן היה לבוש מיוחד לבתולות שנאמר בתמר (שמואל ב י״ג:י״ט) וכתונת הפסים אשר עליה קרעה. או לאנשים המורגלים לשבת בית כמו שנאמר (בראשית ל"ז) ועשה לו כתנת פסים. לזה היה הלבוש הזה מצייר ומחקה בלב האנשים ההתעטפות וההסתבכות מלכת ברחובות קריה וכ"ש לצאת לרדוף האנשים להרוג אותם בהרים. ולזה היתה משבצת כי לפי כל אחד מהפירושים הוא ענין מורה על עיכוב ההליכה או המרוצה. והנה לזה היא מונעת משפיכות דמים אדרבה הלובש אותה הוא מהאנשים אשר יפחדו ורגזו וחלו מפני הרוצחים לא שירצחו הם זולתם. ולזה הביא ראיה מאומרו ויטבלו את הכתנת בדם כי בעל הכתנת הוזק מזולתו: מצנפת מכפר על גסות הרוח יבא דבר שבגובה וכו'. אמר הכתוב (קהלת י׳:ג׳) גם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא במה הסכל מפרסם סכלותי על הדרך אשר הולך כי אם בתנועותיו או בתוכן מלבושיו ואחד מדרכיו לתת על ראשו כובע מעולה ארוכה וגבוה' נוגעת ואינה נוגעת כמדומה שפורחת באויר ויחשבה כעטרה לראש כמנהג היום לרבים. אמנם האיש המיושב אשר דעתו נכונה יספיק לו מאלה העניינים ההכרחי לצורך כסוי הראש לבד והנה כשנראה הכהן הגדול מאחיו עם כל יקר תפארת גדולתו יקח לו מצנפת שהוא שש ע"ד רש"י ז"ל כובע קטן מתישב על ראשו מהודק לא יספיק לכסות כל השער כי שם נשאר מקום להנחת תפילין וצניף היה מלמטה מי הוא זה ואי זה הוא אשר לא יקח לו מוסר להרחיק הסכלות וגסות הרוח. ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שהיה צניף ארוך שהיה נצנף בו ראשו כפל על כפל הנה אמרו שהיה משש לא מהמשי והארגמן או מריקמת זהב ואבן יקרה וגם מדרך עטופו יוקח ראיה על הרחקת גסות הרוח וכמ"ש יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה הגוב':