עקידת יצחק · פרק נ״א, ה׳

והנה מכל זה יצא לנו ספק עצום מאד בכל מקום שבא בתורה האלהית מצות זכירה על שום מעשה או למוד בשום דבר שיפול תחת שלשת המינים הנזכרים. כי אם הדבר ההוא המצווה יהיה מהמעשים המוטבעים אצלו שם בטבע או בהרגל. הנה הצווי אצלו מותר שהמעול' לא תשכח לו המעלה כמו שלא תשכח יד ימינו. ואם הוא כנגד טבעו והרגלו. הנה אם יזכור מעצמו הרי מוטב ואם לא יזכור מה פשעו ומה חטאתו. כי אחר שהזכרון הוא מהפעולות הטבעיות הנמשכות מהכח ההוא הנפקד אותו בחדר מחדרי המוח. הנה אם נפסד אצלו זה הכח או נחלש מה יש לו לעשות. והנה הוא מבואר כי כמו שלא יגונה האדם אם לא יראה כחו הרואה. או לא ישמע השומע או לא יעכל המעכל. או לא ידחה הדוחה. כן ראוי שנשפוט על הכח הזוכר כי אם הוא נעדר או חלוש או שעבר עליו זמן רב ונתחלפו הצורות הרי הוא אונס בידו. ולפי שההכר' היא מזה המין ולא תפול תחת הבקשה או הצווי כי היא תלויה בהיות הדבר ההוא נפקד בכח השומר הצורה ההיא או הענין שנפקד אתו לזה אמרו ז"ל (ב"ר פ' פ"ה) במאמר הכר נא למי החותמת וגו' (בראשית ל"ח) הכר נא פני בוראך סבבו הדבר לענין ההודא' שהיא ברשותו: