עקידת יצחק · פרק נ״א, ד׳

הפעולות הנם ימצאו בנו על שלשה מינים. אם טבעיות. ואם מדותיות. ואם למודיות. הטבעיות הם כחות הפעולות כפי מה שהוטבע בם בתחלת הוייתן ולא יפול עליהם לא למוד ולא אזהרה לא שכחה ולא זכירה. כי הם פועלות בכל עת ויותר שלא מדעת הבעלים כמו שהוא בעת השינה ולא נאמר מעולם ששכח הלב תנועתו או שזכרו ולא האצטומכא והכבד פועלי העכול אשר בידם ולא שזכרם כלל אלא אם יאמר דרך הפלגה על ביטול הכח כמו שאמר המשורר (תהלים ק"ב) הוכה כעשב וייבש לבי כי שכחתי מאכול לחמי: אמנם הפעולות הלמודיות הם אשר יצטוה אדם מהלמוד לעשות אותם לשום תכלית מהתכליות ולא יחוש אם יסכימו לטבעו או שינגדו אליו כמו שהוא ענין המצות האלהיות אל הדברים העיונים אשר יקבלום האדם מרבו. הנה באמת באלה כמו שתפול בהם מצוה או למוד כן יפול הזכרון והשכחה וכמו שאמרו (אבות פ"ה) ארבע מדות בהולכי בית המדרש כי השכחה והזכרון יפלו בהם לפי הכנת טבעם כמו שיתבאר מאמרם זה בשער פ' ב"ה: אמנם הפעולות המדותיות הנה בתתחלתן היו ממין הלמודיות והיה נופל בהם הצויי והשכחה והזכרון. אמנם אחר ההרגל חזרו למין הטבעיות אשר לא יפול עליהם לא צווי ולא שכחה כלל. וכמו שאמר החכם שלא ישכח האדם המעלה כמו שלא ישכח על אחת מידיו אם הוא ימין או שמאל ועל זה המשל עצמו אמר המשורר אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני (תהלים קל"ו). כי ירושלם היא נזכרת ונפקדת אצלו תמיד לא תסור מנגד עיניו על דרך שאמר הכתוב (ישעיה מ"ט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד. ואם יצוייר שאשכחך כבר יצוייר שאשכח יד ימיני מה שאי אפשר. ועל זה הדרך עצמו אמר המשורר בכלל הנמנעות שזכר שישיגו לאל יתעלה בענייני המעלה הנהוגה אצלנו מלפנים (תהלים ע"ז) השכח חנות אל וגו'. אמנם אמר ראשונ' (שם) חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' וגו'. האפס לנצח חסדו וגו'. השכח וגו' ירצה כי בחשבו ימים מקדם שהיתה השגחת השם יתעלה תמיד מצויה בינותינו לעשות עמנו גדולות ונוראות ברוב רחמיו וחסדיו ועתה זה כמה יושב ובטל שהיה זוכר נגינתו זאת בלילה בשעת השקט שאר המחשבות המטרידות. ומפליג בו החקירה בהעביר העיון על כל צדדי האפשר לדעת אם היה זה מצדו או מצדנו ושלא מצא שום צד שיצדק בשהיה זה ההמנע מצדו. דזה כי ההמנע מהרגל המעלות לאיש השלם שהיה מוחזק בהם אי אפשר שיהיה כי אם לאחד מג' סבות אם שתשתנה רצונו מעשותו אל לא עשותו. או שלא יכול לעשות. או שישכח מעשות והנה האל יתברך לא תפול בו שום אחת מהנה אם השתנות הרצון מטוב לרע הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד לעשות טוב כאדם המתהפך מטוב לרע חלילה לאל מרשע. ואם מבלתי יכולת בידו להמשיך כח גבורותיו אשר היו בידו בימים הראשונים כעשיר שנורש או כגבור שנחלש האפס לנצת חסדו כמו שאפס כסף מידי העשיר או אם גמר אומר גבורותיו בדור אחד או שנים כמו שיכלה כח הגבור במעט מהזמן. ואם בעבור שכחה השכח חנות אל והלא אין שכחה יכולה להמצא במעלות האדם כ"ש במעלות חנינותיו וחסדיו. ואם תאמר כבר יקרה למעולה בשעת הכעס והאף הגדול שלא ישתמש אז במעלותיו וכאלו שכחם בעת ההיא. הנה זה לא יהיה רק במעט מהזמן שבו יכלה פתאומיות האף. ולזה לא הונח שתפול השכחה במעלות חנינותיו כי אם קפץ באף רחמיו סלה והנה עם זה כבר אפשר שתשכח ימינו תמיד. וגזר ואמר ודאי אין המחלה הזאת אלא בי ואני הוא שגרמתי שנות ימין עליון והתחלפו מטבעו לשכחו אצלנו. על כן בתקן עצמי והטיב מעשי אבטח כי אזכור מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך. והנה נתברר על כל פנים כי המעלות המדותיות תתחלפנה מהפעולות הלמודיות במה שבאלה לא תפולהשכחה כמו בטבעיות. אמנם בלמודיות לבדם תפול וכבר כתב זה החוקר בפ"ח מהראשון מהמדות אמר כי אין דבר מהפעולות האנושיות שיהיה לו קיום כמו הפעולות לפי המעלה והם יותר נשארות מהידיעות הלמודיות. אלה יראו מהם היותר נכבדות והם יותר נשארות בעבור רוב גודל התמדת היות בהם מאושרים. וזה ידמה היות סבה אשר השכחה לא תמצא אצלם והוא מבואר: