עקידת יצחק · פרק מ״ז, ח׳

הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך וגו'. שראינו שנתחבטו עליו גאוני עולם כי יש נמשכים אחר דברי תורה האלהית ואומרים כי אחר שהמלאך הושם לשליח שומר ומנהיג האומה הזאת כמו שנתבאר מזה המקום ובכל המקומות אשר יזכר שם מלאך על עסקי האנשים מזה שהאדם מצד נשמתו הטהורה הוא נכבד ממנו ויביאו על זה ראיות כמו שהזכירם הראב"ע בשם הגאון ז"ל. אמנם הוא חרה אפו בו וחרפו וגדפו ולקח חרב בידו לישע המלאכים והשתדל לטעון כמה טענות שהמה נכבדים מהאדם ויישר כחו. ולא עוד אלא שגזר מכל תוקף שגופי הככבים וגרמי השמים הם מעולים מהם לאין תכלית ופי' ענין המלאך הזה הנזכר בכאן וכיוצא בו במשלים וחידות באופן רחוק מאד מהמפורסם מהכתוב מאומרו למשה (שמות ל״ב:ל״ד) ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וגו'. וממה שהוא מורגל לאנשי התורה נשתתף בזה עם שאר המתפלספים המכריחים את התורה שתכנס כלה תחת כנפי הפילוסופיא ולא יראו ראשי הבדים חוצה לה כלל. ואני כבר נתרעמתי על זה בשערים י"ג י"ט כ"א ובשער ה' כתבתי מה שיתכן שיאמר במחלוקת הזה מפאת הגרמת השמימיים והוכחתי שאין כח בשום טענה מטענותיהם להכריח שלא נבראו בעבור האדם ולתועלת התמדת היישוב כמו שיעידו הכתובים. וגם כי לא נתברר להם וא"א לבררו שהם בעלי נפש ודעת כמו שתארום ואף לא שהנבדלים הם מניעיהם ואף שאם תמצא לומר שהם מתנועעים על ידי הנבדלים שלא יהיה רחוק לומר שנתחדשו מניעיהם בעבור ההנעה ההיא הנעשית בעבור האדם. ולא בעבור זה יאמר שהם נבראו בעבור האדם והאדם יהיה תכלית להם עד שיהיה האדם יותר נכבד מהם. אבל הם נבראו לשמו ולכבודו יתעלה אשר גזרה חכמתו להניעם באמצעותם משל למלך היוצא לצוד ציד חיה או עוף ויצאו עמו שריו וגדוליו וכו'. כמו שנזכר שם. ואולם הנראה שיש לנו לקבל מדברי התורה האלהית בנדון אשר לפנינו הוא שיש לנו לדעת ולהאמין שהמלאכים אשר תזכירם התורה לצורך הנבואה וההשגח' האלהית האישיית לא לצורך הנעת הגופים השמימיים כמו שזכרנו בשער השני כי הם שכלים נפרדים נמצאים עומדים לפניו יתעלה מתקיימים בזיוו ובהדרו ומשרתים אותו עושי דברו לשמוע בקול דברו. והנה הנם אמצעים בינו ובין השכלים האנושיים אשר בעפר יסודם אשר במעמדם ובמדרגותיהם אשר היו מהלכים אל השלמים מהאנשים העולים ויורדים במעלת הנבואה לשתף עליונים ותחתונים כמו שנתבאר בשער מ"ד. אמנם הוא מבואר מאד כי מצד שהם נבדלים ועצמים אלדים פשוטים מכל ענייני החמר ומשיגיו הנה הם מעולים מהאדם בכל המעלות ההם אשר זכרם הראב"ע והותר. אמנם מצד מה שהוא מלאך ושליח ומצווה על דברת בני האדם הנה הע?ם בלי ספק בענין ההוא חשוב מהם אחר שאם לא יהיה האדם תבטל השליחות והמלאכות ההוא כמו שתבטל מלחכת הרעיה אם לא נמצא הצאן או שליחות הנביא אם לא ימצא העם. וכבר יצדקו בבחינה זו דברי הגאון ז"ל ובודאי שלא כיון להפיל עם זה צרור ארצה מכבוד המלאך ומרום מעלתו וכבר נאמר עליו מה שאמרוהו גדול תלמוד שהתלמוד וכו'. רצוני שגדולה מעלתו מצד עצמו ואף מצד מה שהוא שלוח אל העם הנה הוא רם ונשא עליהם לכבוד ותהלה כענין שלוחי המלכות והקרובים אליו. והוא הטעם שהנביאים משתחוים להם כמו שעשה יהושע (יהושע ה') וזולתו כי מלאך ה' צבאות הוא וזה מה שיורה עליו השכל. ואופן הספורים הבאים על אלו המלאכים ובפרט במה שנאמר על זה המלאך הנזכר בכאן השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ומאמר משה אל האל יתעלה (שמות ל״ג:י״ב) ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואמר ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו וכל הדומה לזה יסתור מה שירא' כוונת אלו המתפלספים בענייני. ומה נדבר עוד בזה כי הנה עם זה ובמה שכתבנו שם בשער ה' הנזכר נתבאר מה שרצינו אליו מזה מזה הדרוש ולא נפליג לדבר על כל דברי הראב"ע כי בכלל דבריו במקומות האלו הם תשובותינו. ומעתה נבוא אל פירוש הספור בזכרון הספקות הנופלים בזה החלק ראשונה: