עקידת יצחק · פרק מ״ז, ט׳

א מה טעם שיאמר במקום הזה הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'. כי עדין לא שמו לדרך פעמיהם ולמה לא הקפיד משה על זה השליחות כמו שהקפיד אחר מעשה העגל שאמר ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו. ועוד מה טעם כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ומי הוא יוכל למחול ולסלוח כי אם אשר שמו בקרבו: ב בטעם כי ילך מלאכי לפניך והביאך וגו'. שנראה שבא בתורת טעמא: ג בהכניס לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ועבדתם את ה' אלהיכם וגו'. בין כי ילך מלאכי לפניך וגו' ובין את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם וגו'. וטעם לא אגרשנו מפניך בשנה אחת וגו': ד מה טעם אומרו ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'. ועד הנה עם מי היה מדבר. ומה טעם עלה אל ה' אתה ואהרן ונגש משה וגו'. והלא כבר עבר יום המעמד ומשם ואילך משה עלה אל ההר ועמד שם ארבעים יום וגו'. ה בזכור בכאן מאמר העם כל אשר דבר ה' נעשה כבראשונ' ואח"כ אמרו נעשה ונשמע. וכבר התרנו זה: ו במאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו'. כי כל מה שנתבאר בו הוא דרך רחוק לפי כונת התורה האלהית: ז אומרו ואל אצילי בני ישראל וגו'. מה ענין שליחות יד זה ולמה. וטעם ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כי הוא מאמר סתום: ח בטעם וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו העין ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי. והנה אחר זכרון אלו הספקות נבוא אל הביאור: