עקידת יצחק · פרק מ״ו, ט׳

ועתה יתבאר יפה המאמר ההוא אשר זכרנו בפתח השער בדין אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם הק"בה את תורתו אם אין אתם מקבלין את הדינין הרי הוא נוטלה מכם כי באמת לא נתנה התורה אלא בהגבלה התכוניי' הראוי' להקדים ללמידת' וכמו שנאמר במעמד ההוא הנורא (שמות י״ט:י״ב) והגבלת את העם וגו'. וכאשר פירשתי שם. והנה הדינים האלו כפי מה שנתבאר יש להם כח ויד חזקה בהגבל' והשער' הזאת מכל זולתם וכמו שאמר זה כלל גדול בתורה כאשר נתבאר מצד עצם האמיתות שבהם והתקרבם והתאחז' בסודות המציאות כי הוא הפרדס שאמרו שאהב מכל נכסיו על דרך (חגיגה י"ד:) ארבעה נכנסו לפרדס ולזה נתנו לבן אשר אהב משאר הבנים דכתיב מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו'. כי מי שאין לו חלק במשפטים אין לו נחלה בתורה שהם אחים תאומים דכתיב ועוז מלך משפט אהב כי עוזו של מלך שהיא תורתו האלדית כמו שאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן הנה באמת משפט אהב כרע כאח לו ולא ימצא בלתו וכמו שאמרו (מכלתא משפטים פ"א) ואלה המשפטים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני ולזה אמר אם אין אתם מקבלים את הדינין הוא נוטלה מכם ולפי שאמרו (ב"מ ל':) שלא חרבה ירושלם ובתי דינין שלה אלא מפני שדנו בה דין אמת והכוונ' שלא דנו דין אמת לאמתו כמו שאמרנו אלא שדנוהו לפי ההנחות הכוללות בין שיסכימו אל החלקי או לאו והדיינים האלו הם מחריבי העולם לפי האמת לזה אמר כי כשיעשו הדינין האלו כתקנן וכוונתן לא די שיספיקו להעמיד ולקיים קבוציהם בשלום ובמישור אלא אפילו אחר חרבנן אם יתיישרו בזה יספיק להשיבן אל יישובן על צד היותר שלם שאיפשר באופן שיקבלו שכר לפעולתם משני מיני הגמול שאמרנו אם בהצלחת הכלל אשר יושעו ויתישבו ביישובן וכבודם ואם בהצלחת נפשם אשר היא עקר הכל אשר לשני העניינים כיון באומרו הרי הוא מחזיר בתי דינין ובית המקדש שלכם כי חזרת הבתי דינין הוא הצלחת הכלל ויישובו בעולם הזה וחזרת המקדש הוא כולל העולם הזה והעולם הבא. ולשניהם אמר הכתוב (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כי ציון כללות הצלחת הכלל. אמנם הצלחת איש ואיש לפי השגתו הנפשית כלל באומרו ושביה בצדקה. זהו שיעור מה שראיתי להקדימו אל הדבור שמשפטי התורה האלהית אשר לפנינו הן הן גופי תורה להודיע מדרגתן בין שאר חלקיה ולהורות על עוצם תועלותיה בכל כוונתיה ואשר בלעדיהן מיתרי התורה ירופפו ויתידותיה גם עמודיה ואדניה יתפלצון ועמהם דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה קרבת אלדים יחפצון. ולפי שפירוש' צריך תלמוד רב לפי רוב משפטיה גם שאין דרכינו לבוא על שרשי הדינין והסודות התלמודיים לפי כוונתינו נקצר בתת טעם לשבח בתקון סדור חלקי הפרש' וביאור משפטיה בהסכמת הנמצא כתוב בכמו אלה הענינים בפילוסופיא המדינית כי אין בנפילת השכל האנושי על קצת טעמי' והלכותיה ובהודאת בעל דין אל דעותי' וגזירותי' רק טוב אשר יכספוהו הכל. ותחלה אעיר הספקות הנופלות על הענינים ההם כמנהגנו: