עקידת יצחק · פרק מ״ו, ח׳

ובמדרש ילמדנו בפרשת שופטים מנין אתה למד שישראל וכותי שיש להם עסק זה עם זה שאסור לישראל לומר לכותי לך עמי לערכאות שלכם שהוא עובר בלאו שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום והלא העכ"ום נצטוו על הדינין (סנהד' נ"ו.) שזו היא אחת ממצות בני נח ומהו בל ידעום אלא אלו דקדוקי הדין שכך שנינו (שם מ'.) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. הנה שבמאמר הזה נפסלו הכותים לבלתי היותם בני ברית כמונו ואף אם תמצא לומר שיש להם צד מצוה להיותם מכלל בני נח הנה הנם בכלל הדיוטות שאינן יודעין לכוין כמו שאמרנו ראשונ' ואין להם צד מצוה כלל שהכותים אינן מכוונין למצות בני נח כלל אלא הם דנין על פי עצמם ומדעתם ולזה תרוייהו איתנהו. ולהיות כל התועלות האלו נמצאים באלו המשפטים אמר החכם (משלי כ"א) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ואמרו ז"ל (דברים רבות פ' שופטים) כזבח לא נאמר אלא מזבח כיצד הקרבנות וכו' כמו שכתבנוהו בביאורו בשער מ"ג. והוא כולל יפה אלו הענינים כלם: והנה עם זה הותר ודאי היטב הספק אשר נשאל בתחלה על מעלת אלה המשפטים ונתבאר כי גם שתהי' מעלת זה החלק המשפטי נערכת לפי החומר הנושא אותו לא תהיה במדרג' שפל' מיתר החלקים כי באמת נושא החלק הזה אינו הקנינים המדומים כמו שחשבנו אבל הם אישי העם הזה המיוחד עם לבדד ישכון ומכלל יתר הגוים לא יתחשב. ודרך פרט כחותיהם הנפשיות אשר בהם יוגבלו הגבל' שלמ' ואמתית להיותם שלמים בעצמם וכמו שאמר' כשיושקף בהם בתכליות הנפלאות הנמצאות בהם אם הראשון בתקון ושלמות ההנהג' מכל זולתם והאחרון שהוא העקר ותכלית הכל שהיא הצלחת הנפש הכרוכה בעקבם כמו שאמר המשורר (תהילים י״ט:י״ב) בשמרם עקב רב. תפח רוחם ונפשם של דוברי עתק על חכמי התלמוד ז"ל ואומרי' שכל עסקם בסדר נזיקין הם דברים של חיל וצורכי חיי שעה. לו חכמו ישכילו זאת ישימו יד לפה ויודו לה' חסדו. ובמדרש (ש"ר פ' ל') מאי דכתיב (תהילים קי״ט:קכ״א) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. משל לסוחר שמבקש לילך בדרך מה עשה לקח כל פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות ונטלו בחיקו ויצא באו עליו ליסטים ותפשוהו אמרו לו מה בידך אמר אין בידי אלא כלי זכוכית אלו אמרו לו אלו בכמה אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע. אמרו זה לזה ובשביל אלו נהרוג אותו הניחוהו והלכו להם. נכנס הסוחר אל המדינה התחיל יושב ומוכר בדמים יקרים נכנסו הלסטים אצלו אמרו לו זו בכמה וזו בכמ' אמר להם זה במאה מנה וזה ברבוא אמרו לו ואתה הוא שאמרת שתים בסלע ושלש בסלע. אמר להם באות' שעה במקום המות הייתי עכשו אם אין אתם נותנין בדמיה אין אתם נוטלין אותה. כך ישראל בעו"הז מי שהוא עושה מצוה אינו יודע מתן שכרה אבל לעתיד לבא הן תמהין ממתן שכרה שאין העולם כלו יכול לקבלה לכך נאמר (ישעיהו נ״ו:א׳) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות כמה הפליגו חז"ל להמליץ במאמר הנכבד הזה אמתת כל מה שכתבנו כי האבנים הטובות והמרגליות ששמו דוגמתם המשפטים התוריים אשר עליהם אמר בתחלה עשיתי משפט וצדק ובסוף שמרו משפט וגו' הם אשר חשבום הלסטים הרשעים והחומסים לכלי זכוכית שהם שתים ושלשה בסלע כי לא נתן להם לב לדעת ועינים לראות שום תכלית אלא תועלת חיי העו"הז הנקל והחלוש ובשבילו לבד יקיימום. אמנם הסוחר החכם ידע מכרם ומכירם וזוכה ונוטל שכרם לעולמם בלי ספק אע"פי שלפעמים להכרח מונעים ומעכבים יזלזל בם זלזול מה כענין זה הסוחר מפני הלסטים שזלזל המרגליות באמרי פיו. אמנם דוד היה מתפאר שלא היה מזלזל בהם לשום סבה אפי' במאמר היה אומר משפטי ה' אמת וגו' הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. והוא מה שרצה בזה הפסוק אשר זה המאמר נדרש עליו עשיתי משפט וצדק וגו' כלומר אני אפילו לפני העושקים לא גרעתי חוקם ולא זלזלתי בשיוויים לפיכך עליך מוטל שלא תניחם שיעשקום ממני ואע"פי שהם יקרים מזהב ומפז רב והכוונ' היא נכונה מאד לפי זה המשל. ובמדרש (דברים רבות פ' עקב) א"ר אחא שבועה נשבע הקב"ה שלא להניח את ישראל לעולם שנאמר (עמוס ד׳:י״ב) לכן כה אעשה לך ישראל ואין לכן אלא שבועה דכתיב לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א ג׳:י״ד) ועד היכן אני מיסר אתכם עד שתשמרו המצות התלויות בעקב דכתיב (עמוס שם) עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אלהיך ישראל הדא הוא דכתיב (דברים ז׳:י״ב) והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. וממה שקדם נתבאר טעם אומרם ז"ל על המשפטים שהם תלוים בעקב ועלה כלו כהוגן: