עקידת יצחק · פרק מ״ו, י״ב

(ב) ועתה אני אומר כי מפני ששלשה מיני הצדק הללו הם נכללים בדיני העבד והאמה העברים כמו שיתבאר לזה שמם תחלת דיני הצדק וראשיתם כי ראוי הוא שיושם תחלה אותו הדין שהוא כנימוס לכל מיני הצדק אשר יבאו אחריו. אמנם המצא בהם כל שלשת מיני הצדק הוא מבואר וזה כי מצד היות העבד יהודי אחיהו חוייב לשמור עמו המשפטים אשר הניחה התור' ביציאותיו מעמו (קידושין י"ד:) בשש וביובל ובפדיון ובמיתת אדון ולבלתי עבוד בם בפרך (ויקרא כ״ה:נ״ג) וכשכיר שנה בשנה כמו שהוא חייב להשלים לכל אחד מבני ברית שאין גופו קנוי לו ובהתנהג עמו בטוב לו במאכל ובמשקה ובהענקתו (דברים ט"ו). וזולת זה ממה שיפול תחת מדות הרחמנות והנדיבות ויתר המעלות הוא ממין הצדק אשר עם עצמו. אמנם בתת לו שפחה להוליד ממנה בנים ובנות שיהיו ילידי ביתו ומקנת כספו והם כלים חיים לו כבר נכנס מפאת האשה ומפאת הבנים ובקצת מפאת העבד עצמו תחת הצדק אשר הוא לפי ההדמות אשר לאדם עם מה שיש לו בערך ההשתרר או ההשתעבד וכ"ש מרציעה ואילך שכבר נאמר בו ועבדו לעולם. וכשיושקף בטוב יראה שפרשה זו מתחלה ועד סוף בגנאי המוכר עצמו היא מדברת תחת אשר העוה לנפשו בפרוק מעליו עול תורה ומצות וקבל עליו מוטות חבלי אדם ועבותות אהבתו כמ"ש חז"ל (קידושין כ"ב:) אזן ששמעה בסיני וכו'. (ג) ובשרו הכתוב שאם הוא כיוון להרויח בהסיר מעליו טורח פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו שידע שלא ישאר לו מזה רק הבשת והחרפה לבד אשר עליה נאמר (ירמיהו י״ז:ה׳) ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו': ומיי' יסור לבו. והוא אומרו כי תקנה כבד עברי שש שנים יעבד כעבד נמכר ולסוף יצא לחפשי חנם כלומר בלא דבר כי אם בגפו יבא בגפו יצא ומאומה לא ישא בעמלו. ואם בעל אשה וסבור להטיל פרנסתה על אדניו לסוף ויצאה אשתו עמו ודוחקו וצרכו במקומו עומד. (ג) ואם כיון לשיתן לו אדוניו אשה מבלי שיכין לו מוהר ומתן כמשפט הבנות לא לו יהיה הזרע כי האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. ואם ירצה להתקיים עמם יקנה בעבורם מהדופי והפחיתות שיעור שלא יסבלהו שום בן דעת והוא הרצועה בב"ד להיותו עבד עולם כי מהגנאי והפחיתות לא יצא ביובל. וקרוב הוא להעתיק זה הענין עצמו אל עבדי הזמן המקבלים אדנותו לבטרם עליו יותר מעל אלהיהם כמו שיבא בפרק ז' שער ס"ז אשר במועדים ב"ה. וגם בדיני האמה נמצאו כיוצא בהם ממש כי במה שימכור איש את בתו לאמה יכנס בצדק אשר לפי ההדמות כי בעודה קטנה היא תחת ידו לעשות בה כרצונו ואין לה דין עמו. אמנם כבר יכנס עמה תחת הצדק אשר עם הזולת בכל מה שצריך לשמור לה במכירתה החסדים והאמת אשר השקיפה בה התור' שלא למכרה ממכרת עבד ושלא למוכרה לקרובים אשר אין להם בה צד ייעוד ושאין למכרה שתי פעמים, בכל זה צריך לשמור לה צדק גמור אשר יכופו אותו ב"ד עליהם גם לאדוניה בענייני היציאות כמו שאמרנו בעבד. אמנם במשפטי הייעוד אם לו ולבנו ושאר החסדים אשר איפשר לו לאדון להטיב עמה הוא ודאי ממין הצדק אשר עם עצמו שאם יעשה כן ודאי רוח המקום נוחה הימנו ואם לאו אין כאן נחת רוח: אמנם אמר אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה וגו'. לומר שאין לאדון למנוע עצמו מייעודה אלא אם תהיה רעה בעיניו שהרי אין אדם דר עם נחש בכפיפה ואף כי לא תיטב בעיניו יפדה אותה וכמ"ש (קידושין ט"ז.) יסייע בפדיונה. (ד) ולא ימשול למכרה לאיש אחר כי כל איש אשר ימכרנה לו יחשב לה לעם נכרי אחר שעל מנת ייעוד רצתה בו היא או אביה מזולתו. ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. ואם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע כי על הרוב לא ישאר האדם העשיר באשה כזאת לבדה והוא לוקח אשה כבודה ממנה מ"מ שארה כסותה ועונתה לא יגרע אע"פ שתהיינה לו כמה נשים. (ד) ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף לאותו שלקח בדרך ייעוד תצא לחפשי חנם ולא תפדה מעמו בשום דבר: