עקידת יצחק · פרק מ״ו, י״א

ואלה המשפטים וגו'. (א) אומרו ואלה חוזרת לתחלת פרשה של מעלה שאמר (שמות כ׳:י״ט-כ׳) כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי וגו'. יאמר הענין הזה ראוי שתאמר להם ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ומה נכבד אומרם ז"ל לפניהם ולא לפני הדיוטות שכבר נזכר שם אל בני ישראל שהוא כנוי אל המומחי' ולא אמר עם סתם כמו שעשה בכל המעמד ההוא שכללם כלם כמו שכתבנו בשערים שעברו ובאומרם לפניהם ולא לפני כותים יכוונו אל עטיפת הוא"ו אל המעמד כלו כי העכו"ם לא עמדו רגליהם על סיני: כי תקנה עבד עברי כבר כתבנו בשער מ"ג כי חכמי המחקר חלקו ענין הצדק לשלשה מינים. להנהגת האדם עצמו. והנהגתו עם ביתו. והנהגתו עם אנשי מדינתו. ונתבאר כי בחלוקת אלו הטובות החצונות לא יטול אדם לעצמו ושהצדק בהחלט יפול בין האדם לזולתו מבני מדינתו. אמנם עם בני ביתו ועבדיו ובניו הקטנים יש מין מהצדק הממוצע בין שני המינים הראשונים. והכוונה שאין להם צדק גמור עמהם כשאר האנשים. אמנם יש ביניהם צדק לפי ההדמות והוא אשר ראוי לשמור עמהם מן השווי והיחס מה שיאות לאדם עם הדברים אשר לו בדרך ההשתרר או ההשתעבד אשר אין ראוי לטול אותם בשום צד. ושעל זאת הבחינה תקנו חז"ל אם כבנים אם כעבדים וכו'. כמו שכתבנו שם עם שאר הדברים הנלוים אל הענין: