עקידת יצחק פרק מ״ג, ט׳

ועתה לפי שתורתינו האלהית הוא הנמוס הישר הכולל השלשה עמודים שאמרו במשנה (אבות פ"א) שהעולם עומד עליהם הדין והאמת והשלום על צד היותר שלם שאיפשר והיה החלק הנקרא אמת הוא החלק השכלי העיוני אשר עליו יפול גזרת האמת והשקר והשבוש והבלבול בהם ובפרט בעיונים האלהיים מבוא לידי קלות ועזות כלפי מעלה. אמנם קבלת האמת בהם על הדרך התוריי והנבואיי הוא מה שישלים האדם בעצמו להיותו שלם וצנוע ועניו ואהוב למעלה ולמטה אשר לתועלת זה היה המעמד הנבחר והקדוש אשר בו נאמר בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו וגו' וכמ"ש ותשלך אמת ארצה כאחת הכוונ' שפירשנו. כי משם ואילך למדו כל יושבי ארץ כי משה אמת ותורתו אמת וכל דבריו אמת וכבר ביארנו כי הוא הלימוד הראוי לאחרו לשאר הענינים מההנהגות לזה היה מחכמת הסדור האלהי כי בזאת הפרשה המעילה אשר בא בה הספור מן המעמד ההוא העצום והנפלא יקדמו בה שני ספורים אחרים רצופים שיוכללו בהם שני עמודי התוך הנשארים שהם השלום והדין כמו שראוי להקדימם עד שתכלול זאת הפרשה כפי החלוק אשר בידנו כל ג' העמודים על דרך הקיצור והכללות. והכוונה בשלום היא מדת החסד שאמרנו למעלה שראוי לאדם להתנהג בה בשלום ביתו ואשתו ובניו וקרוביו בהנהגת הבית. והנה באמת הספור הראשון מבוא יתרו עם צפורה אשת משה ובניה אחר שלוחיה אל המדבר אשר הוא חונה שם והדברים אשר ביניהם וכל הכבוד אשר עשו לו עם היותו החלק הנקל שבפרשה למדנו ממנו מדות ותכונות נכבדות להמשיך חברת החשובים ואהבת שלום בין אב לבתו בין איש לאשתו ומיודעיו ומרעהו כקטן כגדול כמו שיבא. אמנם חלק הדין הוא הספור השני המתחיל ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם אשר בו נתן הסדר בדבר המשפט אשר הוא הכרחי לשתוף המדיני הכולל בלי ספק ויכלול ברירת הדיינים וסדר ישיבתם וקימתם על פי עצת יתרו המפורסמות: ואולם מעלת עצתו וטוב טעמו וכח טענותיו אשר בהם תפס על משה בהנהגתו אותם עד הנה יתבאר כשנבא על פי הספור וכוונתו בו ולדעתי אז יודע כי ראויה היתה העצה לחבבה ולהחשיבה ליתר בשבילה פרשה אחת בתורה ולקבל אותה לעבודה רצויה יותר מהזבחים שהקריב שם שנאמר ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים ועל דרך שאמר החכם (משלי כ') עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ועל הכל יתבאר יפה המאמר שזכרנו ראשונה בעזרת האל. אמנם קודם שנבוא אל הביאור נזכור הספקות הנופלים בשני אלה הספורים הכוללים השלום והדין:

עקידת יצחק · פרק מ״ג, ט׳

על המקור הזה