עקידת יצחק · פרק מ״ג, י׳

א כי אחר שנזכר חותן משה בשני שמותיו גם עירו וכהונתו בספור נשואי משה בפרשת שמות יראה שיספיק בכאן שיאמר וישמע יתרו לבד או חותן משה ולמה לו לבאר יותר. וכל שכן ששנה ושלש בספורו: ב אומרו את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא וגומר והלא ההוצאה בכלל כל אשר עשה היא והיא עיקר הכל: ג כי מאחר שלא הזכיר הכ' שלוחי צפורה אשת משה למה יזכיר בכאן אחר שלוחיה לא לצורך ולא לכבוד גם לו גם לה. גם מה טעם זכרון סבות שמות בניו בכאן וכ"ש גרשום שכבר נקרא שמו (שמות ב') בטעמו בעת לדתו. ועוד מה טעם ושם האחד אליעזר: ד מה טעם אומרו אני חותנך יתרו בא אליך וגו' וכי את אשר יראה יגיד ועוד שנזכר קודם ויצא משה לקראת חותנו: ה אומרו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבאו האהלה כי מהידוע שדרכן של בני אדם לקרא שלום איש לרעהו. וגם למה יעמדו בחוץ. ו אומרו ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה אלהים וגו' והלא לשמע זה הוא בא. גם בתשובת יתרו יראה חלוף ומותר דברים: ז עתה ידעתי כי גדול י"י וגו' כי בדבר אשר זדו כתרגומו צריך ביאור ולפי' הרמב"ן ז"ל היה לו לומר עתה ידעתי כי צדיק י"י וגו': ח לדעת איך יתכן שהיתה ביאתו של יתרו אם קודם מתן תורה כמו שיראה מסדר הספור הזה או אחר מתן תורה כמו שיראה מאותו ספור של שנה שנייה שנאמר בו (במדבר י׳:כ״ט) ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו וגו' ושם הלך לז. וכבר נתחבטו על זה הראשונים ומצאו טענות לכאן ולכאן. והנה הרמב"ן ז"ל אחז סדר המקרא ואמר שבא קודם מתן תורה והלך לו ככתוב בכאן וישלח משה את חותנו וגו' וחזר אחר כך ועמד שם עמהם עד מות משה שאחרי כן נמצאו בניו אצל עמלק (ש"א ט"ו) וכל אלו הם דברים רחוקים וקשה לשמוע: ט אומרו ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם וגו' והיא תחלת הספור השני ואמרו ז"ל במכילתא (יתרו פ"ב) מחרת יום הכפורים היה והלא אי אפשר שמחרת יום הכפורים ומחרת יום בא יתרו יהיו ביום אחד מהטעמים שכתב הרמב"ן ז"ל. אמנם מה שאומר שכונתם היה לומר שהיה אחר יום הכפורים אין הדעת נוחה בו וכי לא היה להם לשון לפרש כן: י אומרו מה הדבר אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וגו' וכי מפני שהיה טורח יותר מדאי בשירותם יאמר לו כי לא טוב עשה בתוך עמיו כמו שמלאו לבו אח"כ לומר לא טוב הדבר אשר אתה עושה. ועוד שאמר לו נבול תבול גם אתה וגו' ומי ידע ומי יחוש בעמל ההיא אשר הוא עמל יותר ממנו. יא אומרו עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך וגו' והלא אין עצה ואין תבונה ואין חכמה לנגד י"י אם ירצה להיות עמו או לא וכבר כתב החכם בפרק ו' ממאמר ג' מספר המדות שאין נועצים מהדברים אשר יעשו זולתם כמו שיבא אצל איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך וגו' וגם מה שאמר (מכילתא שם) צא המלך בגבורה היכן מצינו שנמלך. ומה טעם אומרו היה אתה לעם מול האלהים וגו' והזהרת אתהם את החקים ואת התורות והודעת להם וגומר והלא הוא היה עושה בלי עצתו כמו שאמר לו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ואמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו: יב והיא גדולה בעיני אומרו ואתה תחזה מכל העם וגו' ושמת עליהם וגו'. המבלי אין תבונה במשה ועל הזקנים שעמו לדעת שאם ימנה שופטים רבים על העם שיקל מעליו. או המבלי אין אלהים קרובים אליו לצותו על זה הוצרכו לעצה זו. ומי לא ידע שכאשר יבאו למנות השופטים שהוא ראוי שימנה היותר ראויים שבהם במעלותיהם חצוניות ופנימיות. סוף דבר אם היה צורך בעצה יראה חסרון בחק הנועצים ח"ו שלא באו מעצמן אל דבר נקל כזה. ואם היה להם מונעים הנה לא הורגש בעומק עצתו טעם חסרתם. ולא נודע על מה ועל מה נשתבחה העצה זו בתורה על אותו שיעור וכמו שנא' וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר ויבחר משה אנשי חיל וגו': יג אומרו בכאן וישלח משה את חותנו וגו'. כי בידוע שלא הלך לשעה ההיא כמו שאמרנו.