עקידת יצחק · פרק מ״ג, ח׳

(ב"ר פרש' ח') אמר רבי סימון כשבא הק"בה לברוא את האדם מיד נעשו מלאכי השרת שורות שורות חבורות חבורות אלו אומרים יברא ואלו אומרים לא יברא הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר יברא שהרי הוא גומל חסדים ואמת אומר לא יברא שהרי הוא מלא שקרים. צדק אומר יברא שהרי הוא עושה צדקות. ושלום אומר לא יברא שהרי הוא עושה קטטה. מה עשה הק"בה נטל האמת והשליכה לארץ שנאמר (דניאל ח׳:י״ב) ותשלך אמת ארצה. אמרו מלאכי השרת לפני הק"בה רבש"ע מה אתה מבזה טכסיס טמסין שלך תעלה אמת מן הארץ דכתיב (תהלים שם) אמת מארץ תצמח רבי הונא דמן צפורי אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו בראו הק"בה אמר להם מה אתם מדיינין הרי כבר נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. ועתה ראה כמה הפליגו חז"ל להורות מה שאמרנו וזה כי הנה השלמות העיון הפנימי לאדם שנושאו הוא החלק השכלי שבו אמנם פעולותיו הן המעלות המדותיות והשכליות ששמותן בלשון התורה הם חסד ואמת כי קנייני המדות המעולות הם תורת חסד בלבו ובמעלות השכלות יוצא דבר לאמתו. אמנם השלמות החצוני שנושאו הוא החלק החמרי עסקו על הרוב הוא על ענייני המועיל והכבוד אשר יתעסקו האנשים בהם בין איש ובין רעהו אשר יפלו עליהם תארי צדק ושלום כי בשני מינים אלו יתנהגו ביניהם. אם על פי הדין הנמוסי החתוך וזה יקרא צדק בהחלט. ואם על פי הפרשת הדין והסכמות והכתות והוא הנקרא שלום. והנה נפלה מחלוקת בין כל אחד משתי הכתות כי מפאת החסד אחר שהאדם הוא טבעי אליו מצד מה שהוא צריך לו מאד מכל שאר הבעלי חיים עד שבבוא אדם לעולם בא גם חסד לרגלו כמ"ש (שם פ"ט) אמרתי עולם חסד יבנה ואז"ל (ב"ר פ' י"ב) ראה שאין העולם מתקיים שתף עמו מדת החסד הנה באמת ראוי שיברא האדם שמובטחי' אנו בו שיקובל בין אישיו הברית והחסד המחוייב אליו לצורך מדיניותו. אמנם זה יהיה מצד מה שהוא בשכל כי רוב מה שיחטא בו האדם הוא בפועל אבל כלם או רובם ואף רשעי בני אדם ישכילו כי מעלת המדות הוא שלמות גדולה ויאשרו אותה ויהללוה בשערים ואם שהם רחוקים ממעשיה. אמנם מצד השכל העיוני אשר מזה השכל אשר הוא השגת האמת הברור בכל דרושיו שהוא הענין המיוחד אליו יותר אחר שהשגה זו היא קשה מאד על האדם ועל הזרות יפול האמת בדרושים היותר חמודים והיותר מעולים לסבות רבות נזכרו במבוא השערים אשר בתחלת הספר ובמקומות אחרים עד כי בבואו ירבו שקריו ופחזותיו בכל עיוניו או ברובם וכ"ש בכל מה שהשכל העיוני מטעה האדם בכל הדעות התלויות בידיעת האל והשגחתו והשכירו והענישו כי על כל זה וכיוצא היה אומר דוד המלך ע"ה (תהילים כ״ז:י״ב) כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס כמו שכתבנו שם הנה באמת בהשקפה זי היה נוח לו ולעולם שלא נברא. ועל זה אמר חסד ואמת נפגשו כלומר שהיו מנגדים זה את זה בדעותיהם. וכן על זה האופן צדק ושלום נשקו מן נשקו בר (שם ב'). כי הנה שתי הפעולות אשר הם בשלמות החצוני חגרו כלי זינם להלחם כי צדק אומר יברא כי האדם הוא טבעי אל פעולת הצדק הנמוסי והוא נקל להוציאו אל הפועל וכמו שאמר (אבות פ"ה) שלי שלי ושלך שלך זו מדת סדום ויש אומרים זו מדה בינונית גם שלך שלי ושלי שלך היא מדת עם הארץ וכולם יפלו תחת שורת הדין החתוך כמו שביארנו בשער סדום סוף דבר שא"א לאדם לחיות כי אם על פי הדין. אמנם החלק השני ממנו והיותר מעולה שהוא משפט שלים המתנהג על פי מדת שלי שלך ושלך שלך בחלק או בקצת הנה הוא קשה מאד לקבלו לרוע המזנתם והפסד בחירתם גם כי הוא קשה לשפוט אותו כי לא יעשה כאשר יזדמן אבל בעצה וחכמה כמו שאמר הנביא (זכריה ח׳:ט״ז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם לזה אמר שהיה ראוי שלא יברא אחר שבבואו יבואו קטטות לעולם והפסד ההנהגה ויחרב היישוב וכמו שאמרו (ב"מ ל':) לא חרבה ירושלם וכו' כמו שזכרנוהו. והנה אמר שהתקון בכל זה נגמר במה שנטל האמת והשליכה לארץ כמלך שמשליך שבטו אשר בידו בין הלוחמים להפריד ביניהם כלומר שהוא עתיד ליטול התורה ולהשליכה להם ארצה בה ישלים להם באופן שבהערותיה והישרותיה ישיגו שלמותם בשני מיני הענינים שאמרנו שהיה קשה וכבד אצלם השגתו. כי בה יתישרו אל הדרך אשר ילכו בה בשלימות השכלי הפנימי ואת המעשה אשר יעשון בשני החצוני. והוא דוגמת ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (שמות ט"ו): והנה נמצא ברוב הנסחאות ביטל האמת והשליכה לארץ והיא הנוסחא האמתית לדעתי. וכוונו אל דבר נפלא מאד וזה כי העיון הפילוסופי הוא מרחיק בטענות מופתיות מהאל יתעלה כל מיני השינוי והתנועה והגבלה במקום והפעילות וכל העניינים המשיגים לגשמים הרחקה נפלאה מאד והנה העיון בזה הוא אמתי מאד בכל מה שיסולק ממנו שום חסרון ודומה לו. אמנם לפי שבסלק ממנו אלו העניינים מהחסרונות סלקו עמם הכחות התלויות בהם וגם השגותיהם עד שאמרו שאינו יודע בחלקי אלו הנמצאות מצד פרטיותן ושאיני מתבונן בדברים המתחדשי' מצד אישיותם גם אינו משגיח על כתות האדם לרצות ולכעוס על פעולותיהם גם שאינו משכירם ומענישם על הטוב והרע ממעשיהם. כי על כל אלה העניינים והנלוים אליהם גדולה צעקת האמת על האדם לאמר לא יברא שהוא מלא שקרים. עד כי לתקן זה ולתת מקום למציאותו ראתה החכמה האלהית לבטל זאת האמת הפילוסופי בלשון התורה במה שהכתיב לעצמו כל אלה העניינים בהרחבה נפלאה וכמו שאמרו (נדרים ג'.) דברה תורה כלשון בני אדם לא לחייב היותו כן על אלו התוארים חלילה רק לפשר בין אלו הענינים הפילוסופיים ובין ההמונים המגשימים. והכוונה שידעו שכל אותם ההשגות שישנן באדם ע"י כחותיו ותנועותיו ושאר ענייניו באלו הדברים הפרטיים המתחדשים בכל עת ובכל שעה כלן ישנן בידיעתו יתעלה במציאות יותר נאה ומשובח בשיעור בב"ת עם שאינו גוף ולא כח בגוף. וזה הענין כבר זכרנו קצתו בספור העקידה שער כ"א ויזכר ג"כ בעשרת הדברות שער מ"ה ויושלם אצל מעשה המשכן שער מ"ח ב"ה. והפליגו המליצה בלשון ביטול על דרך מה שהורגלו לומר בעירוב הדברים והפרשתם בטל ברוב בטל בששים. וזה ענין חזרת המלאכים המקטרגים לומר רבש"ע מה אתה מבזה טכסיס שלך וכו' כלומר כי אע"פ שכן הוא האמת הברור בענין השגתו וידיעתו אלו העניינים הפרטיים אבל שלא יתכן שיכתב כן באותה הרחבה כדי שלא יקלו בני אדם בכבודו וכהתל באנוש יהתלו בו ולזה ראוי שתעלה אמת מן הארץ שנאמר אמת מארץ תצמח והעניין לומר שצריך האדם ליזהר שלא לטעות בזה כלל רק שישכיל מן הענין המכוין ממנו על זה האופן שנזכר ולא יותר והוא ענין נכבד מאד. אמנם לפי הנסחא הראשונה תהיה כוונתם באומר תחזור אמת למקומה לומר שכיון שעל ידי התורה יאותו האנשים לשבת אתם במחיצתה כמו שיבא בשער הבא אחר זה ב"ה. הנה עם זה לא היתה האמת נעדרת ולא יורדת ממחיצתה אבל היא נשארת במעלתה כקדם קדמתה. וממה שאמר רב הונא עד שמלאכי השרת וכו' יראה שמתוך דברי קטרונם יצא משפטו שיברא שאמר שהכתות שקולות ראוי להכריע לכף הזכות והחיות ולא לכף חובה והעדר ולזה אמר כי עד שהיו מדיינים נמצא האדם נברא והוא מאמרי ית' מה אתם מדיינין הרי כבר נעשה אדם בצלמנו. הנה שנתבאר זה המאמר בדרך נאות ועלה בידנו ממנו מה שרצינו אליו מהיות אלו העניינים מההנהגה אשר בחיי האדם מתייחסים אליו מאד וקדימתם תעזור הדבר אל מציאותו ואל הדרכת שלמותו ושאין לשנות הסדר: