עקידת יצחק · פרק ל״ז, ט׳

הדבר הראשון הוא זכרו הרמב"ן ז"ל, בשם רבי נחוניא בן הקנה בפרשת וישב והוא כי כמו שהלבנה היא נפרצת ונבנית נפרצת ונבנית כך הוא ענק האומה הזאת ומלכות בית דוד מתחלת היותם עתים נפרצים עתים נבנים עד יבא זמן בניינו לעד שנאמר ובניתי לדור ודור כסאך סלה (תהלים פ"ט). והנביא נבא גם כן בסגנון הזה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם (עמוס ט'). וגם על הירח נאמר ג"כ בדרך משל והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל') כלומר שלא תקבל עוד חסרון וכמו שאמר במקום אחר וירחך לא יאסף (שם ס'). לומר שהאומה הנמשלת אליה ומלכותה תהיה קיימת בממשלתה ואורה לא יסור הדבר השני כי כמו שנתייחדה הלבנה מזולתה מהככבים להיותה מורה ומישרת דרך נכונה בפני הלומדים בחכמת הככבים להיות תנועתה יותר מהירה ועקבותוה יותר נודעים עד שכבר קראוה בשם, בעלי החכמה ההיא המורה כי ע"פ מהלכה ומסעיה יכירו כל המחנות ומזלותיהם ושאר כוכבי לכת אם ישימו אליהם לב. כן ועל הדרך הזה האומה הזאת הנבחרת היתה מקדם כלי חמדה ביד י"י על ידה הכירו וידעו כל באי עולם אמתת מציאותו ועוצם יכלתו והשגחתו על כל ענייני העולם כמו שהיה הענין בימי אברהם ראש יחסם ונמשך לפרעה ולמצרים ולכל ממלכות האדמה כמו שהוא מבואר על ידי הפרסום: הדבר השלישי כי כמו שהלבנה בהיותה נוסעת על פי דרכה והולכת בתומה במסלולה המכוון כמעט נוכח גלגל המזלות בפוגעה בכל כתות צבא השמים אם מן הצורות המזלות ואם בככבי לכת על ידי דבוקיהם ונגודיהם ושאר המצבים יתחדשו על כן עניינים נפלאים ושנויים מפורסמים באלו הנמצאות השפלות כמו שנתבאר אצל בעלי המשפטים. כן ועל הדרך הזה מצד שנויי הפעולות אשר תעשה האומה הזאת אם לטוב ואם לרע יתחדשו עניינים חדשים נפלאים בכל העולם וכאשר גברה ידם ממעשים טובים יגרש גוים גדולים ועצומים מפניהם וכאשר יעצלו וירפו ידיהם וגבר עמלק פלשת וצור עם כוש כמו שהוא מבואר מכל הנבואות וכמו שאמרו ז"ל בזמן שישראל עושין רצונו וכו' (ר"ה כ"ט.): הדבר הרביעי כי כמו שהלבנה כל עוד שתתישר לעמוד נוכח השמש תוסיף לקבל מאורה חלק יותר גדול בפניה הנראים לנו ממנה עד שבהיותה נכחו לגמרי תתמלא כלה אורה וכל עוד שתצדד עצמה לצדדים יעלם אורה ממנה עד שכאשר יהיו פניה אל הנסתרים ממנו לגמרי לא נראה באורה כלל. כן ישראל בהתישר לעמד נכח פני י"י יאר י"י פניו להם ויחנם ובהסתר ממנו לנטות מפניו כן הסתר יסתיר גם הוא את פניו עד שישובו אליו כבתחלה ואז ישוב י"י לשוש עליהם באורה ושמחה וששון והוא טעם ופניתי וכו' (ויקרא כ"ו). ובתוכחה (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' והסתרתי פני מהם והיה לאכל ונאמר האר פניך ונושעה (תהלים פ'): הדבר החמישי כמו שהלבנה עם היותה קטנה הפלא ופלא מגוף השמש תספיק בשיעורה כשתעמוד בתוך משופע קוי ההבטה שתלקה החמה על ידה לאותו אקלים שהקוים ההם ניצוצי הבטתם כמו שנודע מסבות לקיות השמש. כן ישראל אף על פי שהם מעטי האומות כמו שאמר הכתוב כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז') יספיקו לשילקו על ידם גוים גדולים ועצומים מהם כענין שנאמר ויוכח עליהם מלכים (תהלים ק"ה) ונאמר לרשת גוים גדולים ועצומים ממך מפניך (דברים ט'). וכן בכל דור ודור: הדבר הששי כי כמו שבהלקות הירח לא ילקנה השמש ולא יעשה לו מאום רע כמו שהוא הענין בלקות החמה שהלבנה תלקה אותה במה שעמדה לפניו ובהסתר ממנה אורו. אבל היא תלקה מעצמה בהכנסה על פי דרכה ונטיית שבילה אל צל הארץ הנטוי על פני מקום מעברה. כן כשהאומה הזאת תלקה על ידי אומה מהאומות על דרך הכתוב אין הלקות בא אליה מצדם כי אם מצד הכנסם בדרכיהם המקולקלים אל מקום החשך הענן והערפל ועל זה נאמר והעם לא שב עד המכהו (ישעיה ט'): הדבר השביעי כי כמו שיתחלפו לקיות הלבנה בשיעורם לפי מעמדה בגבולי חק מרחבה פעם תלקה פחות מחציה ופעם חציה או יותר מחציה ופעם כל ארך אלכסונה. כך ישראל כשמקבלים לקיותיהם על ידי השונאים פעם ילקו בקצתם כגלות יהויכין ושריו והחרש והמסגר וכו' על ידי נבוכדנצר (מ"ב כ"ד). ופעם יגלו גלות שלמה כגלות צדקיהו וכל יהודה על ידי נבוזראדן (שם כ"ה) ואז יאמר שנתפשטה החושך בכלה כמ"ש ונבט לארץ והנה חשך (ישעי' ה'): הדבר השמיני כי כמו שבשיעורו זמני לקיות הלבנה הכוללים יש חלוף רב והוא כי כשתהי' עוברת ונוטה מנקודות ראש התלי או זנבו אל הצדדים כבר תעבור במקום צר מעגולת האופל שישוה למדת אלכסונה ולא תתעכב אז בלקות כלל ולא יהיה לו שיעור זמן אפלה. ככה יהי' להם לישראל בקצת צרותם והוא כאשר לא ישקעו בחשכת הפשעים שיצאו מיד מאפלה לאורה כמ"ש בזמן מרדכי ליהודים הית' אורה וכו' (אסתר ח') וכמו שבהתקרב מהלכה אל הנקודות הנזכרות תעבור בעגולת האופל במקום יותר רחב ממדת אלכסונו ואז ימצא לה שיעור זמן אפלה כל מה שיוסיף לקותה על שנים עשר אצבעות שהיא שיעורה כן היה בגלות בבל שהיו בחשך זמן מה כענין שנאמר לפי מלאת לבבל ע' שנה (ירמי' כ"ט). אמנם אפלות גלות מצרים הית' הרבה מזה מאד וכאשר תגיע ענינה לעבור בנקודת הראש או בזנב עצמה וכל שכן אם תהי' אז בשפל גלגלה שכבר תתעכב בשיעור אפלתה זמן שוה אל לקות שיעור אלכסונה ואז יאמר שלקתה כ"ד אצבעות שהוא כדי גופה פעמים. כך היה ענין האומה הזאת בגלות המר הזה והארוך אשר נשתקעה באפלתו זמן רב ועצום אשר תארו הנביא בנחמה ממנו בזה התואר עצמו באומרו (ישעי' מ') כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' ירצה שקבלה בחטאתי' כפלים מכדי כחה מהייסורין בגלות הארוך הזה כמו שהלבנה כך דרכה בגדול שבלקייתיה שתלקה כפלים משיעורה וכאשר הגיעה אל זה השיעור כבר מלאה ונרצה עונה וראויה נצאת מהלקות והוא מה שאמר הנביא אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי (מיכה ז'): והכונה כי כשתהי' בתכלית האפלה מיד היא בטוחה לקבל אורו יתברך. הדבר הט' כי כמו שהלבנה לא תלקה כ"א בהיותה בתוך חוקי המרחב שאצל ראש התלי או הזנב כמו שאמרנו כן האומה הזאת לא תלקה כ"א בהיותה במצרי עוניה וכמו שאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים (איכה א') וכן גם כן אז ילקו אחרים על ידה כמו שאמר (תהלים ק"ו) וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וגו' וכן נאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב') מה כתיב בתריה וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים וכן היה משפטו בהלו נרו עלי ראשנו כי כל שהיה מיצר לישראל היה נופל על ידה. וכן לעתיד לבא נאמר (ישעי' נ"ט) כי יבא כנהר צר וסמיך ליה ובא לציון גואל וגו'. ואמרו ז"ל (סנהדרין צ"ח.) אם ראית דור שהצרות תכופות בו חכה לו כי כן דרכה של לבנה ללקות לזולתה בעודה במצריה. הדבר העשירי כי כמו שהלבנה תמיד היא מלאה אור מצדה האחד ולא יחסר ממנה כלום רק שבהתחלף מקומות מעמדה מיום ליום מסתרת מנגד עינינו חלקי אורה עד שיסתירם כלם ואחר חוזרת ומראה אותנו את אורה מעט מעט עד שתראה כלה. ככה ועל זה הדרך יהי' ענין האור המגיע מהאל ית' אל האומה הזאת כי תמיד לא סרה ולא תסור השגחתו ואור פניו מעליהם ואפילו בהיותם בתוך חשכת אפלתם כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אייביהם לא מאסתים ולא געלתים וגומר להפר בריתי אתם (ויקרא כ"ו). ולזה לא נאמר בתוכחות והסירותי פני או אסיר אלא והסתרתי או הסתר אסתיר כי תכלית הזעף הוא היות לו עמהם אהב' מסותרת עם תוכחה מגולה וכן אמר הכתוב כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם (דברים ד') כי אפי' בשעת ההסתר יזכר רחמיו וכן נאמר בשצף קצף הסתרתי פני רגע וגו' (ישעי' נ"ד). הדבר האחד עשר הוא מה שאמרוהו חכמינו ז"ל (ש"ר פ' ט"ו) בפרשת החדש הזה הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ב) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ברמז הודיע להם המקום שאין המלכות באה להם אלא עד שלשים דור שנאמר החדש הזה לכם. הלבנה שלכם שלשים יום מלכות שלכם שלשים דור. הלבנה יום ראשון של חדש מתחלת האור וכל שהיא הולכת מאירה עד חמשה עשר יום ודיסקוס שלה מתמלא. מחמשה עשר ועד שלשים אורה הולך וחסר ובשלשים אינה נראית כך ישראל מאברהם עד שלמה חמשה עשר דורות. אברהם התחיל להאיר שנאמר (ישעי' מ"א) מי העיר ממזרח צדק וגו' וכן הוא אומר אני ה' קראתיך בצדק וגו' (שם מ"ב) בא יצחק אף הוא האיר שנאמר אור זרוע לצדיק (תהלים צ"ז) וכתיב ויזרע יצחק (בראשית כ"ו) בא יעקב והוסיף אור שנאמר והיה אור ישראל לאש (ישעי' מ') ואחר כך יהודה פרץ חצרון רם עמינדב מזשון שלמון בועז עובד ישי דוד. כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה שנאמר וישב שלמה על כסא י"י למלך (ד"ה א' כ"ט). וכי יכול לישב בכסאו של מקום שנאמר בו כרסייה שביבין דינור (דניאל ז'). אלא מה הקב"ה שולט מסוף העולה ועד סופו שנאמר יודוך י"י כל מלכי ארץ וגו' (תהלים קל"ט) כך שלמה שלט מסוף העולם ועד סופו ומשל בכל המלכים שנאמר (ד"ה ב' ט') וכל מלכי ארץ מבקשים את פני שלמה והמה מביאים איש מנחתו לכך וישב שלמה על כסא י"י וגומר הרי נתמלא דיסקוס של לבנה, ומשם התחילו המלכים הולכים ופוחתים רחבעם אביה אסה יהושפט אחזיה אמציה עוזיה יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיהו יהויקים כיון שבא צדקיהו נאמר (מ"ב כ"ה) ואת עיני צדקיהו עיור חסר אורה של לבנה. וכל אותם השנים אף ע"פ שהיו ישראל חוטאים היו האבות מתפללים עליהם ומשימים שלום בין ישראל למקום שנא' (תהלים ע"ב) ישאו הרים שלום לעם ואין הרים אלא אבות שנאמר (מיכה ו') שמעו הרים את ריב י"י הוי ורב שלום עד בלי ירח. הנה שראו הלבנה סימן גדול לכל מדרגותיה בעליותיה וירידותיה והיה סוד כמוס נרמז להם עד הזמן ההוא שלא היה האור שלם תמיד אלא מוסיף וגורע כאור הלבנה. אמנם בשוב י"י את שיבת ציון עלינו יזרח י"י וכבודו עלינו יראה הולך ואור לא יחסר לעולם ולא יהיה לנו עסק בדוגמתה אמר הכתוב (ישעי' כ"ה) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך י"י צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד אמר כי לא יהי' כזמן העבר במלוך המלכים ההם המוסיפים והגורעים בממשלתם כמו הלבנה כי מעתה תחפור ותבוש ולא תהי' לסי' למלכות ישראל לפי שהמלך י"י צבאות בציון ומלכותו נכון וקיים לעד וענין המלכים שיהיו אל האומה לא יהיו אלא כזקנים וסגני מלוכה מופקדים מאתו ית" לנהוג בהם כבוד אבל הוא יתברך יהי' יושב תמיד על כסא מלכותו. ועל זה הענין נאמר (שם ס') לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף: הדבר השנים עשר מה שכתבו עוד שם (ש"ר שם) למה נקראו ישראל בני בכורי לפי שכתוב בתורה (דברים כ"א) כי את הבכור בן השנוא' יכיר לתת לו פי שנים כך ישראל יורשים שני עולמות העולם הזה והעולם הבא ולכך מסר צורה של לבנה לישראל שיהיו הם מונין בה והעכו"ם מונין למנין החמה לומר, מה חמה אינה אלא ביום כך העכו"ם אינן מושלים כ"א בעולם הזה מה חמה היא של אש כך עתידין לידון בה שנאמר הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג'), וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא וכשם שהלבנה היא של אור כך ישראל נוחלין אור שנאמר, אור זרוע לצדיק (תהלים צ"ז) ונאמר (ישעי' ס') קומי אורי כי בא אורך ולכך נאמר החדש הזה לכם ראש חדשים שהוא שלכם שאתם כדוגמא החדש הזה לכם. הנה באמת דוגמא זו יותר נפלאת ומועילה מכלן לפי שהוא בעקר עצמותנו והוא מה שראיתי שדורשין עליו במדרש (חולין ס':) קיטרוג של לבנה אשר זכרנוהו למעלה לומר שכנסת ישראל קיטרגה על זרעו של עשו לומר שאי אפשר לשני הבנים האלה שישתמשו בכתר ההצלחה הנפשית. לפי שהתחלפם בתכונותיהם יחייב חלוף בענין עצמותם. והטוב ההוא אם יהי' משותף ראוי שימשך מסבה עצמית משותפת ואינה. ושעל כן באה התשובה לכי ומיעטי עצמיך בעולם הזה כדי שתתעטרי בכתר ההוא לעולם הבא כלומר שאי אפשר לזכות בשתי שלחנות. ואם שלא מצאתי להם פירוש לשאר השאלות והתשובות אשלים אותו לפי הנרא' בעיני לפי המשך הכוונה כי טובה היא אמרה ובשביל שאמרתי דבר הגון בענין זאת ההצלחה אלך ואמעיט את עצמי והלא איפשר הוא שאזכה לשתי שלחנות. אמר לה לך משול ביום ובלילה כי שלמים וכן רבים מישראל אשר זכו להם. אמרה שרגא בטיהרא וכו' אמרה שלא נכרה ממשלתה בעולם הזה כנגד גדולות שאר האומות. אמר לימנו בך ישראל וכו' כי פמליא של מעלה מסכימים עמה בכל מעשיה וכאומרם ז"ל (פרקי היכלות דר' ישמעאל) חיה אחת עומדת באמצע הרקיע וישראל שמה וכו' וכמו שאמר (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב) בענין הקביעות אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי ודי כבוד ומעלה בעוה"ז. והיתה תשובתה לחמה נמי מימנו מנו לומר כי גם בית דין של מעלה מסכימים בחשבונות ההם עם המונים לחמה לצורך האביב, כמו שדרשו (ילקוט ר"פ מסעי מפסיקתא) על עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים ק"ד) אמר לה יקראו צדיקים על שמך וכו' כלומר רב לך אל תוסף לשאל יותר מזה כי אי אפשר להגיע אל ההצלתה ההיא אם לא כשתוקדם ההקטנ' בענייני העולם ועדין אולי והראיה מיעקב ודוד כמה הקטינו עצמן בתחלה להגיע אל מעלתה בעולם הזה וכל שכן שיהי' זה להצלחת העולם הבא ראה שלא נתיישבה דעתה כי עול הגלות וצרות השעבוד כבדו מנשוא אמר הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח כלומר עלי יש עוד הביאו נוסף על שמיעטתי את הירח והכוונה כי עם כל זה בכל מה שמיעטה לא סר קושי ערפה ולא רוככה לבה כראוי עד שעדין תצטרך להביא עליה כפרה כל שכן אם לא מיעטה או שיאמר כן דרך הלצה כלומר שיפרעו בעדו מה שחטא לה בהמעיטה כלומר שלא חטא לה אלא שהועילה. ועתה אחר שהלבנה הית' דוגמא שלמה לכל ענייני אומתינו וכאלו היא כמגלת ספר כתוב עליה כל תלאותינו וקורותינו. יפה אמר רב יצחק אם כיון לומר שלא היה צריך להתחיל התור' לענין הצורך הזה כי אם מהחדש הזה וגו'. עד שיהי' זה המאמר כולל כל השלשה תועלות שזכרנו בענין המצוה הזאת. הראשון להרחיק עניני עבודת עכו"ם וכל מיניה. והשני לבטל אפוקרוסות ההזדמן. והשלישי לחזק הבטחון ולהיטיב התוחלת בהצלחות המקוות. ואתה תחזה כי שלשה העניינים האלה בדמותם וצלמם הזכירום חכמים ז"ל (סנהדרין מ"ב.) בברכת הלבנה בלי תוספת ומגרעת אמרו אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. הנה בזה תארוהו יתברך בשהוא אשר ברא השמים וכל צבאם ושהוא מצוה אותם בכל פעולתם ושאין להם רשות לשנות את תפקידם ואחרי שהשלימו התואר על זה האופן אמרו ששים ושמחים לעשות רצון קונהם והוא ממש מה שיורה שאין בהם ממש מצד עצמם לענין אלהות ולא לענין אמצעיות כי כל מה שעושים אינו אלא רק למלאות רצון קונהם. ואח"כ אמר פועלי אמת שפעולתם אמת והוא מה שיורה שאין עניינם תחת ההזדמן בשום פנים כי הפעולות אשר יעשו על ידי ההזדמן אין בהם שום קיום ולא הבטחה כלל כמו הפעולות האלו שהם פעולות קיימות ואמתיות ועל היותה דוגמא לזאת האומה ולטוב תוחלת כמו שאמרנו אמר וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן כלומר כי חידושה מסר בידם לעטרת תפארת והוא כדי שיובטחו וידעו נאמנה שאף הם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצר' על שם כבוד מלכותו והנה הדבר הזה נכון וקיים: