ועתה מפני שהמתנה הזאת אשר כן נתנה לנו להישרתנו על הפנים שנזכרו היא צריכה אלינו מצד קיצורנו ומיעוט השגתנו בידיעות האלהיות וזדוננו ורוע לבנו בתשוקות הזמניות לזה מה שאמרו במדרש שזכרנו ראשונה שהית' מתנה זו מתנה מעוטה בשעת אירוסין כלומר שהלימוד הזה וכיוצא בו הוא צורך המקצרים כמו שהעולם הזה הוא כלו אירוסין כלומר יראה שלא נגמר הדבק בו יתברך לגמרי. אמנם לזמן הנשואין שיהיה במהרה בימינו הנה אז נוגה הירח לא יאיר לנו לכל אלו העניינים כי כלם ידעו אותם למקטנם ועד גדולם ואז המשכילים עצמם יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים אשר יאורו בעצמם ולא יצטרכו לזולתם וזו היא המתנה הראויה מאת השם יתברך לאוהביו הדבקים אליו בשעת הנשואין והדבקות השלם כמו שאמר על העת ההיא (ישעיהו י״א:ט׳) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וזה מה שרצינו ביאורו בזה השער על הכתוב שזכרנו:
עקידת יצחק · פרק ל״ז, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.