עקידת יצחק · פרק כ״ט, ז׳

והנה נתבאר ענין זה יפה מפתרונו של יוסף אל שר המשקים כאשר יושקף קשר כי אם זכרתני אתך עם אומרו ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היתה וכו'. וזה כי קרוב היה הדבר לפתור שני חלומות שלהם בשוה כי מה שהיה רואה שהעוף אוכל המאכלים מעל ראשו היה דימה למה שאמר המשקה ואתן את הכוס על כף פרעה כי המלך דומה אל הנשר גדול הכנפים וכו' (יחזקאל י״ז:ג׳) ונאמר (איוב ה׳:ז׳) ובני רשף יגביהו עוף. אמנם נמשך אחר מה שקדם לו מהכרתם ומההתחלפות שררתם והקורבה אשר להם אצל המלך ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפסו וגזר זה למחילה ולזה לצליבא. והוא מה שביארו אל שר המשקים באומרו ונתת כוס פרעה וכו' כי אם זכרתני אתך וכו'. ירצה הטעם למה שראיתי לגזור על אמתת זה הענין כי ידעתיך איש חיל שר ורזש:וב: בעיני המלך עד שידעתי שאם זכרתני אתך בתורת סימן ורושם זכרון באחד מהדברים שייטב לך לעשות אותו אות זכרון בחותמך או בלבושך אז תוכל לעשות עמי חסד שתזכירני אל פרעה והוצאתני וכו'. ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכחות הטבעיים אשר אין אדם שליט עליו. ואם ישכח מה יש לו לעשות ולזה יש לו להעזר בתחבולה כמו שיבא זכרונו בשער נ' ב"ה. ואמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף. ירצה שלא שם לו סימן לזכרון כמו שאמר לו כי אם זכרתני אתך. ולזה וישכחהו כי לא נמשך מה שאמר והזכרתני אל פרעה והוא מה שהודה על חטאו אחר כך באומרו את חטאי אני מזכיר היום חטא פרעה וחטא יוסף שלא עשה התחבולה שבקש ממנו. ואנקלס תרגם ית סרחני. ולפי מה שכתבנו קרא דוקא. ואיך שיהיה יאמר שמצד חשיבותו רואה היא שמספיק לכך. ומזה הצד היה רואה בחלומו פתרון מה לעצמו כי ידע בו שיתגלגל זכותו על ידו וכדי שלא יחשב שכובד עונו יעכב עליו אמר כי גנב גונבתי מארץ העברים כו'. אמנם אל שר האופים השקיף אליו מצד רוע טבעו ומזלו והיותו במבט האיבה עם המלך לפי חטאתו וראה שהחלום מסכים עם הוראותיו אלו והסכימה דעתו אליהם. וזאת היא סבה ועילה כי לזה השיבו על כנו ואותו תלה. ועל זה הענין עצמו הוי האי (ב"ר פ' פ"ט) דההיא איתתא דאתת לגביה רבי אלעזר אמרה ליה חזית בחלמי דשריתא דביתא פקעה אמר לה ההיא איתתא ילדת בר דכר אזלת וכן הות לה. אתת זמן אחורן ואמרת ליה הכי. ואיהו אתיב לה הכי. אזלת זמן תליתאי אשכחת תלמידוי דיתבין בבית ספרא אמרין לה ההיא איתתא קברה בעלה. וזה כי בקיעת או שבירת קורת הבית יורה על שברון הגוף וחלחלה בכל מתנים ואם תחלים זה החלום אשה הרה או ראויה לילד הנה הוא מורה כי בעת לידתה יהפכו ציריה עליה והמליטה זכר לפי שילדת הזכר הוא בצירים חבלים חדים יותר מהנקבה. אמנם כשתחלום מי שאינה הרה או שנסתלקה יורה על שיאחזנה צירים וחבלים על מות אישה. ואם קרה לה שבפעמים הראשונים באת אצל פותר אחד ובאחרונה אצל אחר ידמה ששנוי הפותרין או הפתרונות גורם ואינו כן רק שהם לומדים ענין מענין כמו שאמרנו. ומה שאמר רבי אליעזר לתלמידיו אבדתון גברא לא כן כתוב ויהי כאשר פתר לנו וכו' לומר שלא היה להם לבשר רע והרי הוא חשוב כאילו הרגוהו וכמו שאמרו (מגילה ט"ו.) אין משיבין על הקלקלה והוא מוסר גדול אצל החכמים. הנה שנתבארו אלו הדברים כפי מה שיסבלהו הדעת להסכים המאמרים הנזכרים עם אלו ועם האמת ויועיל הנאמר בהם להסכים הבלתים נזכרים ויודע איפה כי אנשים כאלה הם הרואים אשר באורם יראו אור הולכי חשכים כי על זה נראה שנקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח כלומר מאיר ומגלה צפונות. והוא מענין השמוש בשם האור שזכרנו שכבר נמצאו אצל זה פתאים וסכלים מחזיקים עצמם לחכמים והם הולכי חשכים כמו שנתבאר מההוא כותי שזכרנו האמנה כי עדין נשארו קצת ספקות בפתרונים הנאמרים מעין הספקות החזקות הנופלות על פתרונו של פרעה כמו שיבאו אחרי כן, ולכן אני רואה שענינו של יוסף באלו העניינים היה מעולה מאד מזה והוא האור האלהי הנבואיי השופע על השכל אשר ממנו תושלם הנבואה אשר בזה יהיה החלום נדון ונפתר כפי אשר יגזרהו השכל האלהיי העליון אשר בקרבו לא שילמוד הפתרון מתוך החלום וחלקי שברו. כי זהו גלוי הצפונות במעלה גדולה. אמנם תוכן הענין הזה יהיה כפי מה שאומר וזה כי מהידוע שפתרון החלומות והגדת הנבואות הם עניינים הפכיים בעניינם. והוא שהמשפטים הנגזרים במציאות בפתרונות הם לקוחים מהעניינים הפרטיים אשר בחלום המתהוים ומתחדשים מהדברים הדמיוניים אשר בנפש החולם כי מהם ומרמיזותיהם ישער המשער כפי כחו וישפוט בכל הדרכים אשר זכרנו. אמנם ההגדות הנבואיות הנה הם לקוחות מהגזרות הכוללות הנמצאות בסדור השמימיי או בדעת האלהיי הכולל אשר ברצונו יתעלה יושפע על שכל הנביא אמות מציאותם כמ"ש (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ויתחייב מזה כי כאשר יבא בחלום עירוב דברים או עניינים נוספים כפולים או בטלים יתבלבל בהם מאד הפותר הבא בכח השערתו לבד כי ישתדל לבקש מציאות לדברים הבטלים ההם ולא יתיישב בהם דעת השומע גם לא יסכים עמהם המציאות והיה זה לו כי הוא לא ידע בענייני המציאות רק מה שהוא משער מצד ענייני החלום ופרטיו. אמנם כאשר יבא פתרון זה ליד הנביא או אשר ימצא אתו רוח הקדש הנה באמת הוא יודע ראשונה ענייני הנמצאות מצד עצמן ומשיג אמתותם. ומצד זה הוא שר ושופט על החלום ומכיר מהו הצודק ממנו והבלתי צודק ומהו הנכפל והבטל כי הוא על דרך האמת איננו פותר חלום כי אם את אשר האלהים עושה מגיד. והוא היה הטעם הנכון לנבוכדנצר למה שלא רצה להגיד חלומו לחכמיו כי הוא הפירוש הנכון לשם בלי ספק כמו שנתבאר מאומרו להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשריה תחונני (דניאל ב׳:ט׳) הורה כי היה מופת מאתו לדעת אם יגידו לו את דבר המשפט הנכון אם לא. וזה כי הוא ידע והרגיש מצורת חלומו ודבריו הנוראים שהוא היה ענין אמתי ומקיף בכלל המציאות ושאינו מכלל החלומות הפרטיים המורים על ענייני החלום ההוא הפרטי והסמוכים אליו: