עקידת יצחק · פרק כ״ט, ח׳

ובמדרש (ב"ר פ' פ"ט) וכל הבריות אינן חולמין אלא חלומות המלכים של כל העולם כלו הוא והכונה שכל אדם חולם לעצמו הענין החלקי והפרטי המיוחד לו אמנם המלך הוא חולם חלומו של כל העולם כלו עד כי כאשר יחלום המלך יעשה כאלו חלמו כל אחד מהאנשים לעצמם והוא דבר שיאות למלך מצד שהוא כולל וכ"ש אם היה מהמולכים תחת הכפה. ולזה גזר כי המשפט הכללי ההוא א"א שהחוזים בככבים או המתפארים בנבואה שלא ידעו ולא ירגישו באלו העניינים מזולת החלום. ולזה היה מבקש מהם שיגידו הם העניינים האלהיים ההם מעצמם במשל אשר ראם הוא בחלומו או קרוב אליו. ובזה ידע כי הם מדברים נכונה. משל לכשתשמע שמועה שבחצר המלכות נעשו משפטים נוראים מפורסמים משרים גדולים ועצומים כי אם איש יבא מעבדי המלך ומשרתיו אשר ידע כל יגיד העניינים ההם מתוך שידעם ולא הוצרך שיגידו לו השמועות אדרבה הוא יתקן השמועות ההם או יכזיבם במה שלא יצדקו אל המציאות. אמנם אם הוא יגיד להם החלום הנה הם ישתדלו לפתור אותו לפי השערתם ומתוך דבריו ילמדו לשקר ולומר דברים בלתי מסכימים אל המציאות כמו שאמר (דניאל ב׳:ט׳) ומלא כדבא ושחיתא הזדמנתון למאמר קדמי. והנה לפי שהם לא היו במעלה ההיא ולא עמדו בסוד הנבואה הוצרכו להודות ולומר (שם) לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויא כל קבל די כל מלך רב ושליט מנה כדנה לא שאל כל חרטם ואשף וכשדי ומלתא די מלכא שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי. התנצלו כי לא היו רגילין אצל ידיעה זו למה שלא הורגלו המלכים לשאול כך. וגם המלכים לא עשו שלא כהוגן כי עניינים אלו אין יכולת על ידיעתם כי אם אל השכלים הנבדלים מחמר. וכבר הקדימו בזה מה שהיה לשם ותהלה אחרי כן לדניאל וחביריו. אמנם ג"כ כיון לשני העניינים דניאל כשאמר רזא די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטומין גזרין יכלין להחויא למלכא ברם איתי אלה בשמיא גלה רזין והודע למלכא וכו' (שם). ביאר לו בפירוש כי משפט הפתרון הוא לא יקחהו מרשמי החלום ומהוראותיו אבל מהידיעה העליונה האמיתית אשר על פיה ישפטו הרשמים וההוראות ההן הפך ממה שנהגו בו חכמי הפותרים ובקיאיהם והוא מה שהודה בו נבוכדנצר אחרי כן באומרו (שם) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלי רזין די יכלתא למגלא רזא דנא. והנה כזה וכזה קרה לו ליוסף עם פרעה שהוא באמת נסתייע ברוח הקדש שעליו. ומהידיעה הכוללת האמיתית בא אל המשפט ההוא החלקי. והוא מה שהשתדל להראות אותו הוראה אמיתית בדבריו אשר דבר אשר תחלתן היו בלעדי אלהים וכו'. כמו שג"כ אמר אל הסריסים הלא לאלהים פתרונים כמו שיבא כי ראה שהטוב והישר שיכירו ממנו זאת המעלה הברה והמצוחצחת שהיא מאירת עינים בהערת העניינים הכוללים האלהיים אשר היא למעלה מהאורות אשר זכרנו ראשונה. ומעתה יתכן להשתדל ביישוב אלו העניינים המעולים על סדר הכתובים ולבאר אמתתם אחר שנזכור ראשונה הספקות הנופלות בעניינם וגם במה שילוה אליהם מהספור. וכבר פירשנו טעם הלא לאלהים פתרונים והתרנו הספקית הנופלים בענייני הפתרונות ואגבו נתבאר טעם כי אם זכרתני אתך וכו'. אם בסמיכות מלת כי ואם בכפל הזכרונות והכנסת החסד בין זכרון לזכרון: