עקידת יצחק · פרק כ״ט, ו׳

ובמדרש הנעלם (זוהר פ' וישב) רבי חייא ורבי יוסי הוו שכיחי קמיה דרבי שמעון אמרו הא דתנן כל חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא מקריא אי בגין דאתקיים ואיהו לא ידע או דלא אתקיים כלל אמר להו אתקיים ולא אתידע דהא ההוא חלמא תלייא עליה ואיהו לא אתידע או אתקיים או לא אתקיים. הרי מבואר שכוונתם זכרונם לברכה באומרם כל החלומות הולכין אחר הפה אינה בשיהפכו הפותרים החלומות לפי רצונם אלא שהגלוי והמפורסם ממנו הולך אחר מה שיפרסמוהו מפתרונם והשאר גם כן מתקיים ואם לא נודע. ועל זה האופן איפשר שיצדקו שני פותרים או שלשה או יותר בפתר כל אחד מהם מצד מתחלף לחברו לפי מה שנתחלף בקיאותו בהשערתו בזה מבקיאות חברו עד שיבאו בו פתרונים רבים וכלם צודקים כמו שהיה מעיד רבי נהוראי מאותן עשרים וארבעה פותרי החלומות שזכרנו. וכבר אפשר שיכיר חכם אחד כל אלו ההוראות וישכיל מה שיאות מחלקי החלום לכל ענין מהם וכן מה שיאות מהם אל החולם עצמו או מה שיאות אל זולתו כמו שהיה נראה לכאורה עניינו של יוסף והכרתו בחלומות אלו אשר עליהם אמר הלא לאלהים פתרונים פתרוני' רבים דוקא כי הוא הרגיש שהיה פתרון להם לפי שעה ופתרון לעתיד ופתרון לימות המשיח כמו שאמרו חכמים ז"ל במדרש שזכרנו בדברים אשר בשער הקודם וגם פתרון לעצמו כמו שיבא. והנה אין ספק כי מצורך השערת הפותר ועיקר בקיאותו הוא הכרת החולם ועניינו כי לא כל החולמים שוים במספר חלום אחד ושברו כי הלסטים מזויין שחלם שנתלה על הדקל לא יהיה פתרונו כההוא צורבא מרבנן שחלם כן כי כל אחד מהם פתרונו עמו לפי מעשהו ומלאכתו וזה פתרונו לצליבא וזה למעלה ושררה כדאיתא בסוף יומא (פ"ז:) רבי חנינא חזא חלמא דזקפי ליה אדקלא בבבל יכו' ואמרינן התם גמירי דכל דזקפי ליה אדקלא רישא הוה. ופשיטא דברבנן קאמר וזה הדבר ודאי יעלם מהסכלים המתפארים בזאת המלאכה כדאיתא במדרש איכה פסוק ראשון ונזכר גם כן בגמרא בפרק הרואה (ברכות נ"ו:) חד כותאי עבד נפשיה מפשר חלמין שמע ר' ישמעאל בר' יוסי ואמר ליה אנא איזיל ואחמי הדין טפשא דליכא כותאי דמפלי בברייתא אזל ויתיב ליה גביה אתא חד אמר ליה חמית בחלמי זיתא משקה משחא א"ל זיתא נהור ומשחא נהור את חמי נהור בנהור סגיא אמר ליה ר' ישמעאל ברבי יוסי תפח רוחיה דההוא גברא אמיה הוה חכים פירוש שהיה בועל אמו כמה דאתמר (בראשית ד׳:א׳) והאדם ידע את חוה אשתו וכו' אתא אחרן אמר ליה חמית בחלמי עיני חדא בלעא חברתה אמר ליה ההוא כותאה ההוא גברא חמי נהור בנהור סגיא אמר ליה רבי ישמעאל תפח רוחיה דההוא גברא תרין בנין אית ליה וחד מנהון חכים לחבריה אתא אחרך אמר ליה חמית בחלמי ובלעית חד כוכב אמר ליה ההוא גברא חמי נהור סגיא כוכבא נהור ואת נהור הא נהורא על נהירא אמר ליה רבי ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא יהודאה קטיל ומן הדין יליף רבי ישמעאל הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך (שם ט"ו). אתא אחרן אמר ליה חזית בחלמאי דהואה לי תלת עינין אמר ליה ההוא גברא חמי נהור סגיא אמר ליה ר' ישמעאל תפח רוחיה דההוא גברא אפויי הוא תרין דידיה וחד דתנורא אתא אוחרן ואמר ליה חמית בחלמי ארבעה אודנין וכל עלמא מצייתין למלוי אמר ליה את שמיע סגיא אמר ליה ר' ישמעאל תפח רוחיה דההוא גברא מגבב כיבין הוא וכד הוה טעין להון כל עלמא ערקין מן קדמוי אתא אחרן אמר ליה חמית בחלמאי דהוינא טעין חד פינקס כו' אמר ליה רבי ישמעאל תפח רוחיה דההוא גברא מרדעת אית ליה כו' הנך רואה מאלו העניינים כלם וזולתם שישנן שם כי החכם עיניו בהכרת החולמים ומעשיהם ומלאכתם כי משם יצא אורה לפתרונותם והכסיל בחשך הולך כי לא השגיח רק אל ענין הדבר הנחלם לבד תדע דלגבי בליעת הכוכב שלא למד מזה אמרו שלמד מהכתוב וכן אמרו שם גבי חד דאמרי ליה בחלמיה סק לקפוטקאה וכו' ומן הן יליף רבי יוסי קפוטקאה בלשון יון כו' וזהו בלי ספק שורש גדול בענין כמו שאמרו לשם ובשאר המדרשות (ב"ר פ' פ"ט) אמר רבי יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפתרון חוץ מן היין יש שותה וטוב לו ויש שותה ורע לו תלמיד חכם שיתה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו. לכאורה נראה דהא גופא קשיא אמרת דביין אינו הולך אחר הפתרון והדר אמרת דהוא סימן יפה לתלמיד חכם וסימן רע לעם הארץ והרי זה פתרונו. אמנם הכוונה כי לפי שיש פתרונים נגבלים בהרבה מהחלומות ככלהו דפרק הרואה (ברכות נ"ז.) אמר רבי יוחנן כי כל החלומות שהן ממיני המשקין הולכין אחר הפתרון ההוא שנזכר שם חוץ מן היין שפתרונו משתנה לפי מה שהוא חולם. ושם בגמ' פרק הרואה תני תנא קמיה דר' יוחנן כל מיני משקין יפין לחלום חון מן היין שהרי יש שותהו וטוב לו דכתיב ויין ישמח לבב אנוש ויש שותהו ורע לו דכתיב ויין למרי נפש. אמר לו רבי יוחנן תלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. הרי נתבאר שמהשערת הפתרון הוא הכרת החולם. והוא דבר שאין ספק בו ומזה יתבאר לך ענינו של בר הדיא עם אביי ורבא דאמרי התם (נ"ו.) בר הדיא הוה מפשר חלמאי מאן דהוה יהיב ליה אגרא מפשר למעליותא ומאן דלא יהיב ליה אגרא מפשר לגריעותא כי לפי שהיה בקי בחכמה זאת ומכיר בחלומות ענינים מתחלפים הנה בשהיה החולם נותן לו שכר היה מבשר לו הטובה שבהוראות והיה מסתיר אי זו הוראה רעה שתהיה בו ולמי שאינו מעלה לו שכר היה עושה בהפך. והיתה זאת תחבולה גדולה להגדיל שכרו שהנפתרים חושבים דבאגרא תליא מילתא. ועל זה הצד היה מעשהו עם אביי ורבא בחלומות שוין כי שם נאמר דרבא לא הוה יהיב ליה ליה מידי ואביי יהיב ליה מצורף למה שהכיר מרבא דריע מזליה וכי היה נכון למועדי רגל כמו שאמר איהו גופיה (מו"ק כ"ח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא נראה דמשום דהוה קשה יום אמר הכי. ולזה היה פותר חלומותיו לפי ענייניו ולפי העתים שעברו עליו תדע שכן הוא שהרי א"ל דוי"ו דפטר חמור גהיט בתפלך ועיין רבא ואשכח ואין לומר שנעשית כן מפני פתרונו וגם לא היה יכול לפתור כן לאביי אחר שלא נהיה ומאי דרתח עליה משום דאשכח בספרים כל החלומות הולכין אחר הפה לפי שכבר היה יכול לפתור לו מצדדים אחרים בלתי מבהילים ולזרזו על הרעות העתידות כמו שהיה לבו חולה עליו על דרך שאמר דניאל (ד') מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך ואמר (שם) חטאך בצדקה פרוק וכו' וכמ"ש ז"ל (שבת י"א.) יפה תענית לחלום כאש בנעורת וכו' והוא לא עשה אבל הגיד לו את כל הרעות ההנה כאויב ומתנקם משום דלא יהיב ליה מידי ולישניה דבר הדיא דיקא דאמר גמירי קללת חכם אפילו בחנם היא באה וכ"ש דאנא צערתיה לרבא הרי שלא גרם לו אלא הצער לבד. ולסוף נדון על כיוצא בו גבי ריש עירזא דמלכא כדאמרו ליה אמטו לחד זוזא אפסדת שיראי דמלכא כפתוהו בשתי ארזי וכו':