עקידת יצחק · פרק כ״ב, ה׳

אמנם דבריו אלה לפי מה שכתבנו הם דברי אלהים חיים ואשר על פיהם הותרו כל הספקות אשר במאמרים הנזכרים. שכלם מורים על האמת בהיות אל ממשלת המערכת ולכח המזל יד ושם על מולד האדם והוייתו להיות לו נטיה אל אחת המעלות או הפחיתיות מצד טבעו. אבל כי יד האדם תהיה תמיד על העליונה להתנהג כפי שכלו ועל פי חפשיות בחירתו הן לשבר הוראות המזל ההוא בלי ספק לגמרי. או שיהפוך הוראתה אל צד וצדדים שלא תזיק או שתועיל מעט או הרבה. כמו שאמר רב אשי שם על מה שאמרו האי דבמאדים יהא אשד דמא או גנבא או אומנא או טבחא או מוהלא (שבת קנ"ו.). יורה כי אינו בהכרח שיהיה גנב ושופך דמי נקיים אבל שיש כח בידו להתנהג על פי השכל והוראת המלמדים הטובים לשנות רוע הוראתו בשלא ירע ולא ישחית כמו טבחא או שיועיל לרפואת הגופות כמו אומנא או שיוסיף עוד תועלת נפשיי במלאכת שמים ויהיה מוהלא. וכן אמר רבה אנא במאדים הואי. אמר ליה אביי מר נמי עניש וקטל (שם). והוא עצמו טעם מזל מחכים ומזל מעשיר שיש להם כח בזה בלי ספק ואפי' בישראל. אמנם מאותותיהם אל יחתו על פי ההכרח שכבר נמסרה התורה בידם אשר הוא רשאה ושולטת על הכל. שנאמר אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם (ויקרא כ"ו). וכל שאר היעודים. ואם יש די זכות תורה ומצוה ביד האדם ודאי הוא ישלוט על מזלו. אם לבטלו לגמרי או להחליש תקפו וגבורתו. ומפני זה יקרה ג"כ שהאדם יבאו לו מפאת מזלו טובות עודפות על זכותו כאשר לא תעכב חובתו. והוא עצמו מה שאמר רבא חיי בני וכו' (מ"ק כ"ח.). ירצה שאע"פ שלא יהיה זכות האדם מספקת להם יגיעוהו אם הם במזלו ובלבד שלא יעכב עון. שהרי רבה ורב חסדא בני חד זכותא הוו ולא היה הבדל ביניהם רק מצד המזל כי לפי שהאחד היה מזלו עולה בהם יפה ומעשיו אינם מעכבים אבל עוזרים היו לו בשפע. ואידך היה מזלו בהם רע מאד מאד והזכות שהיה בידו הספיק להלחם כנגדו ולנצחו במקצת. ולא הספיק להטיב אותו באופן יגיע לו יותר מהשיעור שהגיעו. ובלא ספק כי אם לא מפני זכיותיו לא היו לו חיי שעה וגם לא חלק בפרנסה ולא בשום זרע של קיימא. משל לשני שרי המלך שהם שוים בחשיבות ועלה על האחד הגורל להיות שר צבא בים ועל השני להיות שר צבא בארץ רחבת ידים. כי ההבדל אשר ישיגם מספוק הצרכים ומן צער הים הוא ידוע שלא יהיה מצד הבדל זכותם וקורבתם אל המלך כי אם מצד הבדל מזל גורלם. וגם הוא מבואר ששר צבא הים לחשיבותו וקורבתו למלכות ימציא לו שם ספוקו וימעט צערו יותר מאשר יהיה זה שם לזולתו. כמו שחברו יהיה לו טוב המצב יותר מכדי קרבתו מצד היותו בארץ הטובה ההיא. וכל הענין עצמו באלה החכמים וכיוצא בהם שתשלוט בהם יד המזל מבלי שתסתלק מהם יד הזכות והשגחת המשגיח כלל. תדע שכן שהרי אלו הג' דברים עצמם הם מה שאמרו ז"ל שלא נמסרו מפתחותיהם ביד שליח תחיה ובנים ופרנסה אלא שהם ביד הקב"ה עצמו (תענית ב'.) וכולהו מקראי. ואיך אמרו דלאו בזכותא תליא והלא הוא יתברך אינו פותח וסוגר כי אם על פי הזכות והחובה. אלא שהכוונה שעם שתהיה יד המזל בהם ראשונה הנה הוא ית' על פי זכות האיש הוא משנה כח המזל ההוא ומביאו בכפל רסנו אל כל אשר יחפוץ. צא ולמד מאברהם אבינו שהיה עקר לפי מזלו אמנם זכותו הגדול הספיק להוציאו מאצטגנינות שלו וכמ"ש מאי דעתיך דקאי צדק במערב וכו' (שבת קנ"ו.), וכן נאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו וכו'. וכו כלם. והא דאמרינן בתעניות (כ"ה.) שאמר ליה לרבי אלעזר בן פדת ניחא לך דאיחרב עלמא והדר אבריה ואולי דאברית בשעתא דמזוני. הוא כדי שיהא לו מפאת מזלו ושלא יהא צריך ליעול שכרו כשישנה לו הטבע בכל יום. כי הידוע מהם שלא היה רצון החסידים ההם לאכול עולמם בחייהם כמו שנתבאר מהרבה מעשים שנזכרו להם. והוא גם כן הטעם למה שסבל רבה בענינים ההם הדוחק שסבל כדי שעקר שכרו יהיה לו שמור לעולם הבא דעקר שכר מצות בהאי עלמא ליכא (קדושין ל"ט:). ולפי שבג' ענינים אלו נמצא החלוף מפורסם בין החכמים ההם אמר בני חיי ומזוני וה"ה לכל שאר הענינים. ומה שאמר רבי עקיבא זכה משלימין לו (יבמות נ'.) לפי שהוא סובר שהטוב האמתי הוא מטיב לכל וגוזר לכל נמצא בתחלת הוייתו קצב החיים שהם כדאי להשלים מציאותו ושאין צריך זכות רק להעמידו על קצבתו וכן כל שאר המאמרים כלם יסובבו על זה הקטב בלי ספק: