עקידת יצחק · פרק ב׳, ט׳

ועתה ראה כי למה שכבר קבלו עליהם האלהיים שאור מציאות הנבדלים נברא תחלה אשר בו הושפע מציאות כל הנמצאות כמו שאמרנו וכמו שהוא שגור בפיהם כביכול שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא שלו שהביאו הרב המור' פ"ו חלק ב'. הנה הם היו שואלין ודורשין כיצד ברא הקב"ה זאת האור' כי היתה שאלה גדולה ועמוק' אצלם לפי שכבר יפלו תחתיה שתי ספקות קשות וגדולות הערך: האחד מצד מציאות זאת האורה בעצמה. וזה לדעת אם היו אלו הנמצאים הראשונים מושפעים ממנו על דרך החיוב כדרך המסובב מהסבה וכענין המושכל מהשכל עד שיחוייב מזה דעת הקדמות שהאמינוהו רוב הפלוסופים ולא יהיה לנמצאות א"כ סדר זמני כלל. או אם היו מרצונו יתעלה אחר שלא נמצאו כמו שיעידו על זה פשוטי התורה האלהית: והשני כי לפי שהנמצאות האלו המושפעות מזאת האורה הנה המה רבות במין הרבוי הנשוא בשווי והיה מחוייב שתהיינ' להם ג"כ התחלות על זה התואר רצוני שתהיינ' ההתחלות ג"כ רבות בזה המין מהשווי. ואם יפול זה התנאי עד התחלת ההתחלות יתברך שמו יחוייב אחד משני ענינים אם שההתחל' ההיא תהיה ג"כ על זה התואר חליל' או שיקש' לנו איך יושפעו מהתחל' אחת פשוט' מכל צד התחלות רבות שוות במהות ומציאות. ולפי קושי השאל' הזאת ועמק' בעיונים האלהיים הלך לו אצל החכם שהי' אצלם בקי בהגדות כמו שאמרו אם רצונך להכיר למי שאמר והיה העולם לך אצל הגדות (ספרי פ' עקב). והיתה התשוב' נכונה מאד לעומת אלו השתי ספקות הנכללות בשאל' במה שאמר נתעטף הקב"ה בשמל' והבהיק את העולם כלו באורו. והוא משל נמרץ ומתייחס מאד אל השתי הכוונות מב' הבחינות. האחד להיות הלבוש קנין הלובש ומחדשו לו אחר שהיה לו מציאות זולתו ובזה יגזור על היות אלו הנבדלים רואי פניו ית' הקרובים אליו כשמלה זו של עטוף נבראים ברצונו ית' ונמצאים לו אחר שלא היו כענין הלבוש שאמרנו. ומעתה אין העולם קדמון ולא מחוייב ויש לו סדר זמני בלא ספק. והשני מצד שהלבוש הוא דבר שהלובש מתכסה בו ומסתתר תחתיו. ובזה ביאר השאלה השנית מהמצא מאתו יתברך הדברים הרבים ברבוי הנשוא בשווי ויאמר שזה יתכן להיות במה שימצאו המלאכים ראשונה כי במציאותם נמצא בהם תחלת הריבוי הנשוא בשווי במה שכל אחד מהם איפשר מצד עצמו מחוייב מצד סבתו ומהרבוי ההוא נמשכו כל מיני הרבוי הנשוא בשווי בכל מיני הנמצאות הרבים והמתחלפים והנה לא סר בזה מהטעם עצמו אשר זכרוהו חכמי האלהות כמו שזכרם כל זה החכם בתחלת המאמר הה' לאלהייות. והנה עם זה כבר יוחסו לו ית' כל הנמצאות הללו עם רבוים וחלופם כמסתיר פנים ממנו רצוני במה שהוא האור השופע ראשונה על אלו השכלים וממציאם בעטוף ההוא הנזכר ואנו מייחסים הנמצאות אליהם וכאלו הוא יתב' נעלם ומסתתר בהם מענייני הרבויים וחלופיהן. כי לא יאמר הריבוי רק מצדם. והוא באמת ענין ההתעטפות אשר הראה בו חכמתו ובקיאותו שעליהם אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה כנזכר. וכל זה ממה שיחייב גם כן המצא המלאכים תחלה. שאם לא כן אי אפשר להמצא רבוי חלופי הנמצאות אם בטבעם ואם בתנועותיהם. שהרי אי אפשר שהתנועות המזרחיות והמערביות תהיינה עלולות מעלה אחת פשוטה אלא שימצאו מצד הרבוי הנמצא ראשונה בעלות. וזה עצמו טעם ר' אליעזר הגדול אשר צעק ממנו הרב המורה פרק כ"ו ח"ב זה לשונו. ראיתי לרבי אליעזר הגדול דברים בפרקיו (פ' ג') המפורסמים לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם מהנמשכים אחר תורת מרע"ה וזה שהוא אומר דבר שמע לשונו. שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה לקח ונטה כשלמה והיו נמתחים והולכים שנאמר עוטה אור כשלמה כו'. הארץ מהיכן נבראה משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב ל״ז:ו׳) זה לשון המאמר הנאמר שם. עוד כתב ואני תמה זה החכם מה האמין אם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר ואי אפשר מבלתי חמר יתהוה ממנו מה שיתהוה ולזה בקש מהשמים והארץ מהיכן נבראו. אי זה דבר הגיע מזה המענה כי יתחייב שיאמר לו ואור לבושו מהיכן נברא וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא כו'. כמו שתצטרך לראותו משם. ומאד מאד יש להפלא מחכמתו ז"ל כי ממקום שבא היה לו למצא טענה בעד האומר. וזה כי אחר שראה שבתשובה זו נפסקו השאלות היה לו לחתוך הדין שלא היתה כוונת השאלה מה שכתב מצורך היות דבר מדבר חלילה לו. אמנם במה שאמרנו יתברר שלא נראה כמאמר ההוא לשבח ועלוי. וזה כי אחר שנתברר לו ע"ה אור הלבוש איך נברא על דרך העיטוף שביארו בעל הגדה הנזכר. והוא נתינת מציאות השכלים הנבדלים על דרך הרצון אחר שלא היו כמו שהונח למד דעח את העם האיך הבהיק את העולם כלו באור ההוא והוא ההשפע מהם עולם הגלגלים כי כללם שם שמים לפי הפרסום. ואמר שמים מהיכן נבראו והשיב כי מאור לבושו זה שנתייחסו אליו השכלים הנבדלים ממנו נמצאו השמים והוא דבר נכון ודעת שקבלוהו וקיימוהו כל האלהיים כמו שאמר שהשכל הנבדל מצד השכילו עצמו הושפע ממנו הגלגל כמו שזכרו החכם בתחלת המאמר הנזכר. ולזה הפליג המליצה כי מאור לבושו לקח ונטה כשלמה והיו נמתחים והולכים כי כן היה הדבר לפי דרכם כי מהאור ההוא הושפעו והיו נמתחים והולכים עד שנגמר במספרם כפי רצון הבורא יתברך. וכבר אמרנו שאפשר שזו היא כוונת הכתוב במה שאמר בורא שמים ונוטיהם (ישעיהו מ״ב:ה׳). כי אמר ונוטיהם על המשפיעים אותם וימתחום על מספרם כרצונו יתעלה. ואין זה מדרך הסיוע במלאכה שאמרו מיכאל היה מותח בדרומו כי על זה האופן המלאכה היא לפניו וכלה שלו. כי הוא יתעלה ברא השמים במה שברא נוטיהם תחלה וזה מבואר. ועל זה הענין אמר ג"כ שהארץ ותולדותיה הושפעו מהשכל הקרוב אלינו ואשר תחת גלגל הירח אשר יחסו אל היסודות ואל המורכבים מהם יחס שאר השכלים אל גלגליהם ויחס שכלנו אליו יחס נפש הגלגל עם מניעו כמ"ש הרב המורה פ"ד ח"ב. ולזה המליץ משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק כלומר שהנמצא הדק והזך שתחת השמים שהוא הכסא האלהי שנאמר (ישעיהו ס״ו:א׳) השמים כסאי, זרק המציאות ומשם יפרד לכל בעלי הפירוד. והוא באמת מאמר שלם בתכלית האמות ויושר האמונה מלבד מה שדקדק בשני הענינים באומרו לקח ונטה לקח וזרק בדעת תורני נפלא מאד והוא לומר כי אעפ"י כן לא הושפעו אלו השמים מאלו הנבדלים על דרך החיוב כי אם ברצונו יתברך כאשר רצה להשפיע עליהם שפע שבע רצון שיושפעו מהן אלו הנמצאות כמו שנמצא אומרו ביום הב' יהי רקיע וגו'. ויבדל וגו'. יהי מאורות וגו'. וכן בנמצאות השפלות נמצא מציאותן בזה אחר זה כאשר רצהו יתעלה. ולזה אמר לקח ונטה לקח וזרק, והנה א"כ לא נשאר תרעומת על זה החכם המופלא במאמר הזה רק למי שיאמין שיגדל הכח האלהי כשיעשה הכל חוץ מטבעו והפך סדור מציאותו ויפול אל פחת הקרי וההזדמן שרצו המהבילים. ואולם כבר ביררנו שענין ספור מעשה בראשית הוא לבטל דבריהם ולהראות סדר נכון וטבע קיים בשרשי הנמצאות הוא הסולם האלהי לעלות תחתונים למעלה בהשאיר היכולת האלהי על הכל לבטלו ולשנותו ושאין מקום לשנוי הטבע כי אם בהנחתו כמו שיתבארו עוד ענינים אלו במה שיבא ולא נמצא שום תורני שיחלוק על זה. וכבר נתרעם הרב ממאמרים אחרים כיוצא באלו ויבא באורם לפי דרכנו בשער ג' ב"ה: