עקידת יצחק · פרק ב׳, ח׳

ונראה בעיני שזה הדרוש הזכירוהו חז"ל במדרש (ב"ר פ' ג') על דרך מחלוקת ואח"כ סתם שהלכה כסתם והוא מה שנמצא בפרשת יהי אור. רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לעשות פלטין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמיוסין [פי' יסודות] כך האורה נבראת תחלה. רבי נחמיה אומר העולם נברא תחלה ואח"כ האורה משל למלך שבונה פנטין ואח"כ מעטרו בנרות. מבואר הוא שהאור שנחלקו עליה אלו החכמים אינה אורה שהיה לבעל המלאכ' צורך בה ח"ו אבל הדעת מחייב שהאור הזה הוא כנוי אל השכלים הנבדלים אשר הם אורות באמת ומאורם המושפע אליהם מיוצרם נתמלא כל העולם אורה. ורבי נחמיה ראה לבאר הכתובים אל הסדר שנכתבו בראשית ברא אלהים את השמים וגו' ואח"כ יהי אור וגו'. ויסמוך על הלמוד ההמשליי שכך בונה המלך פלטין ואחר כך מעטרו בנרות. והיה זה לסיבה שזכרנו להורות דלא לאורן הוא צריך לעשות המלאכ'. אמנם רבי יהודה הנה מכריע הענין מטבע הבריאה שהיו האורים האלו ראויים להמצא תחילה כדרך המלך הבונה פלטין במקום אפל כו' כי כן הוא יתעלה בורא עולם במקום אפל ונעדר מאלו הנמצאות והיה ראוי או מחוייב בדרך הטבע להקדים הסבה אל המסובב ולזה ברא אור המלאכים תחלה אשר באורן יראו אור הנמצאות כלם. זה ענין המחלוקת. אמנם ענין הסתם הוא מה שזכרוהו שם בסמוך א"ר ברכיה בשם רבי יהודה ברבי סימן לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר יי' וכבר שמים נעשו. אוף הכא ויאמר אלהים יהי אור וגו' והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור שכבר היה: ויש לדקדק עליו מי לא ידע שאין עמל ויגיעה לפניו יתעלה. אלא שנראה שהוא כיון לייחס פועל אלו הנמצאות כלם אל האור הנברא ביום ראשון לפי מדרשיהם כי הבורא יתעלה נתן כח באותו האור להשפיע את כלם והכוונה במה שברא הקב"ה המלאכים ראשונה כביכול לא היה צריך עוד להיות יגע ועמל בשאר הנמצאות כי לא בעמל ויגיעה בראם אלא בדבר והדבר הוא השפע המושפע מאתם ברצונו יתברך לבד. וזהו מה שדקדק והיה אור לא נאמר שיובן לעתיד כשימצא כל דבר ודבר מהנמצאות בעתו אבל אמר ויהי אור שמשמע לעבר להגיד כי משעה ראשונה שנמצא אור המלאכים כבר היה כאלו אור הנמצאות כלן נמצא. והנה כבר נזכר זה הענין הנכבד להם בלי חולק. אמנם לקיים זה הדעת האמתי ולחזקו לא סרו מהזכירו שם על דרך השאלה עם פסק התשוב' גם הביאוהו במדרש תילים (מזמור ק"ד). הט אזנך ושמע דברי חכמים: (ב"ר פ' ג') רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמני בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה כיצד ברא הקב"ה את האורה. אמר נתעטף הקב"ה בשמלה והבהיק את העולם כלו באורו. הוא קאמר בלחיש'. אמר ליה ולא מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה (תהילים ק״ד:ב׳). אמר לו כשם שקבלתי בלחישה כך אמרתי בלחיש'. קדמוי מה היו אומרים, ממקום בית המקדש נבראת האורה לעולם. הדא הוא דכתיב והנה כבוד אלהי ישראל וגו' והארץ האירה מכבודו מכבודו (יחזקאל מ״ג:ב׳). ואין כבודו אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון וגומר. (ירמיהו י״ז:י״ב):