עקידת יצחק · פרק ב׳, י׳

ואחר שנתבאר זה המאמר בהסכמת מה שהיינו עליו מהמאמר הראשון נשוב להשלמתו באומרו אמרה לו בלחישה כי עם שהכתוב זכר אותה היה עושה בסיפורו סימן ההעלם למה שהיו החכמים מסתירים אלו הענינים מההמון כדי שלא יבואו לידי הרהור רק שיקחו הדברים כפשוטן כמו שהמה בכתובים במעשה בראשית אי שלא לפרסם בריאת המלאכים תחלה לסבה שאמרו שלא יאמרו מיכאל מותח וגו' והכוונה שלא יתייחסו הפעולות בלב העם רק אליו ית' כי הוא מה שיאות להם כדי שלא יעלה על טפשות לבם שיש דבר נעלם ממנו כלל. האמנה כי במה שזכרו הכתוב כן נתן מקום להשכילו ולומר אותו בלחישה בין החכמים. ולפי שכוונתו באחד מהעניני' אשר עליו היתה עקר השאל' היה לבטל דעת הקדמות כאשר אמרנו: אמרו קדמוי מה היו אומרים ממקום בית המקדש. והכוונה כי בהמצא הכבוד חוייב האור להמצא כהמצא האור מהשמש או המושכל מהשכל שנאמר והנה כבוד אלהי ישראל והארץ האירה מכבודו כי אין כבודו זולתו והוא המקדש וזהו דעת חצוני עם שסמכו אל הכתוב. ואפשר שירצה כי הראשונים להעלם אלו העניינים מהם לא היו נותנים טעם בשאלה זו מצד הנמצאות העליונות אבל דברו בנמצאות אלו השפלות היותר רחוקות מהיחס אל העלה הראשונה ית' אם מצד מהותם ואם מצד הפסדם ועליהן שואלין ודורשים מהיכן אור מציאותם יוצא והיו מיחסין אותם אל תנועות השמים ומערכותיהם וזה ממקום בית המקדש משם יצא אור לעולם כמו שאמרנו. והוא מה שנתבאר להם היטב מראותן והארץ האירה מכבודו. ירצה שייחס הכתוב הויות הארץ ותולדותיה ואור מציאותם אל כבוד אלהי ישראל והוא הכבוד הנברא המניע אלו הגופים הנוראים אשר בהם יתבונן העולם האמצעי הנקרא בית המקדש בעצם וראשונה כמו שנתבאר מאומרם כסא כבוד מרום מראשון וגו'. מ"מ למדנו שכוונת כל החכמים האלהיים בעלי אלו ההגדות לבאר הכתובים לפי הסדר הטבעי לא לפי סדרן ולגזור שהמלאכים נבראו תחלה כמו שחוייב להיות לשימצאו כל הנמצאות כלן על הסדר הנכון: והוא מה שבארו לנו בפירוש המאמר שזכרנו ראשונה שהוא כלל גדול בזה וכיוצא בו והוא במה שאמרו הרבה דברים כתב משה סתומים. והפלא ממאמר זה שהרי משה לא כתב דבריו סתומים אבל בפירוש אמר תחילה בראשית ברא אלהים את השמים וגו' ואח"כ ויהי אור וגו'. והיה להם לומר ובא דוד והפכם. אלא שבאו להורות וללמד כי דברים אלו של משה בכאן אינן כמשמען ואי איפשר שיפורשו כן על דרך האמת. כי אם שמים שמים כפשוטן אי אפשר להם שיבראו קודם האור אם היה מה שפירשנו ענינו. ואם לא היה האור זה ענינו הנה העקר חסר מספור סדר הבריאה ממה שלא זכר מציאות השכלים הנבדלים הנמצאים ראשונה בסדר. אבל האמת שהם כתובים סתומים לא נודע לנו פירושם עד שבא דוד ופירשם באומרו עוטה אור כשלמה נוטה שמים וגו'. שהכוונה שבתחלה נברא מציאות אור המלאכים ומהאור ההוא היו השמים נמתחים והולכים כמו שנתבאר על פי המאמרים הראשונים. ומעתה למדנו שיש עלינו לפרש הכתובים באופן שיבא כלו על הסדר. והנה עם זה נגמר הדין על בורייו ונפסקה הלכה מפי נביא אדון המלכים והמשוררים ואין לפקפק: