עקידת יצחק · פרק ב׳, י״א

על כן על כל דברי האמת והצדק אשר כן ביררנו והוכחנו על הדרך שנתבאר אני אומר כי כוונת הכתוב באומרו בראשית ברא אלהים את השמים וגו'. הוא ללמד סדר הבריאה ולומר שבתחלת הכל הוציא מהאין המוחלט שמים וארץ. האמנה כי במלת שמים כיוון אל שני ראשי הבריאה לפי שעקר המלה תורה על עליוני הנמצאים רצוני העולם הרוחני שהוא הראוי שיברא ראשונה על הסדר הטבעי וכולל גם כן היולי גרמי הכדורים שהוא הראש הקרוב אליו נסדר ואין למאן בזה הפירוש שכבר כתב הראביע טעם השמים גובה ומעלה וכו'. גם הרד"ק ז"ל כתוב שמי השמים יש מחכמינו שפירשו עליוני השמים ולדבריהם יהיה זה מה שאינו גוף ומה שאמרנו עליוני במדרגה ולא במקום והוא עולם הנשמות ויהיה פירוש והמים אשר מעל השמים ג"כ בלתי גוף והוא צורת הצורות שממנה יוצאות הצורות ועליה נאמר גם כן ובין המים אשר מעל לרקיע וגו' עד כאן. הנה ששולח להם זה השה י"ל מה שרצינו אליו. וכן נראה פירוש הכתוב באמרו ושמים לא זכו בעיניו (איוב ט״ו:ט״ו-ט״ז) כי הוא מאמר נרדף לראש הכתוב שאמר הן בקדושיו לא יאמין וגו'. שהענין בעצמו כאמרו, הן בעבדיו לא יאמין וגו' ובמלאכיו ישים תהלה אף כי שכני בתי חומר וגו' (שם ד'). וכן הן עד ירח ולא יאהיל וגו' (שם כ"ה). כלן סופן ממין ראשן. והנה הרב המורה בפי"ג ח"ג כתב בפירוש כי מאמר ובמלאכיו ישים תהלה הוא עצמו מאמר ושמים לא זכו בעיניו והכריחו מהכתוב. ואם כן כבר יקרא המלאכים שמים כמו שיקראו השמים מלאכים וכן באמרו יי' אלהי השמים אשר עשית את השמים (נחמיה ט׳:ו׳) לרוכב בשמי שמי קדם (תהילים ס״ח:ל״ד) אין ספק שכל הכתובים האלו ודומיהם יכללו השמים ומניעיהם בשוה ודי ראיה. וכ"ש במקום שכוונה התורה לדבר בלחישה לסבות שכתבנו. וגדולה מזאת הורגלה בפי החכמים כלם (אבות ב') וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ויהא מורא שמים עליכם (שם א') ואם יתעקש המתעקש ישמע דברי הרמב"ן ז"ל שכ' על ויקרא אלהים לרקיע שמים, זה לשונו, אבל יותר נכון לפי פשט הכתוב שנאמר כי השמים המוזכרים בפסוק ראשון הם השמים העליונים אינם מכלל הגלגלים אבל הם למעלה מן המרכבה כעין ודמות על ראשי החיה רקיע (יחזקאל א׳:כ״ב) ומהם נקרא הש"י (דברים ל״ג:כ״ו) רוכב שמים ולא ספר הכתוב בבריאתם דבר כאשר לא הזכיר המלאכים וחיות המרכבה וכו' ועוד כ' שם ומזה אומרים החכמים לקבל עול מלכות שמים (ברכות י"ג:) והכתוב אומר די שליטין שמיא (דניאל ד׳:כ״ג) ויש להם מדרש נפלא כמו שאמר ואתה תשמע השמים (מלכים א ח׳:ל״ב) וכל זה יראנו רמוז בפסוק ראשון הזוכה לו כל אלו דבריו. הנך רואה כי הרב ז"ל דבר גבוהה במלת השמים ממה שכווננו אליו לפי חכמתו והשגתו בעניינים האלדיים המקובלים אליו. אמנם מה שכתבנו הוא הנכון והקרוב אל הפשט ודרך המצוע הראוי להודות לו מק"ו ומאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים קיים זה הפירוש כמו שיבא ב"ה. והרי זה הקצה העליון מהבריאה אמנם הראש הג' השפל והפחות ממנה כללו באמרו ואת הארץ והיא תכלול שאר היסודות הנטפלים עמה. ולא הוצרך לפרט אותם כמו שלא פרט חלוק הנכללים במלת שמים גם הכתוב לא עשה מאמר מיוחד לא מהנמצאים העליונים הבלתי נראים אלינו ולא מהשפלים המוחשים בלתי שלמי המציאות כמו שאי אפשר לשני הענינים שיוכללו במאמר אחד כמו שקדם: