עקידת יצחק · פרק ק״ג, י״ב

לפי שדבר גדול דבר וענין שהוא סוף כל המחשבות אשר חשב יי' עליהם ותכליתם ויתד שכל עצמותם ושלמותם תלויה בו. הקדים להראות בדבריו יוקר הדבור הזה וגודל ערכו ועוצם תועלותיו במליצה צחה ויקרה עד מאד. אמנם נראה מעלת הדרוש ויקר תפארת גדולתו במה שיקרא אל השמים מעל ועל הארץ מתחת לשמוע דבר מפיו כי הם הנמצאות הכוללות כל המציאות כלו ולא תשוער קריאה כמוה כי אם אל ענין נפלא ועצום מאד. כי באמת מעלת הנקרא תעיד על מעלת דברי הקריאה. הלא תראה כאשר נשמע קול הקורא ואומר הלא תענה אבנר ולא ידעו מי הוא מה ענה אותו אבנר בן נר מי אתה קראת אל המלך (שמואל א כ״ו:י״ד) עד שהוזקק להשיב אל תוכחתו ולהודיעו שכבר נשמע בדבר הקריאה שיהיה גודל הערך כמעלת הנקרא ויותר במה שאמר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך כי בא אחד העם להשחית את המלך אדוניך (שם). ומהראוי לדקדק בספור הזה כי נאמר שם ויקרא דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמר הלא תענה אבנר כי לשון הקריאה לא היה אלא לאבנר בן נר בלבד. והשני מאמר אבנר מי אתה קראת אל המלך כי הוא לא קרא אלא אליו. ועוד שנאמר שם ויכר שאול את קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ואם הכירו למה שאלו. והנה המפרשים ז"ל תקנו כל זה על נקלה לאמר כי הוא קרא פעמים רבות אל העם ואחר שלא ענו אותו אמר הלא תענה אבנר וגם כי קראת אל המלך הוא כמו על המלך לומר מי זה שאינו חושש לזעוק אצל המלך בהיותו ישן ועל ההכרה לא דברו דבר כי מעצמו יובן שהכיר ולא הכיר: