עקידת יצחק · פרק ק״ג, י׳

והנה הוא מבואר כי על פי הדברים האלה הותרה השאלה החזקה שזכרנו ראשונה שנתבלבלו בה רבים וכמעט נטו רגלי קצת מהאמונה עליה והוא מה שכוונו חז"ל במאמר הנכבד ההוא שזכרנו מספרי אם להתיר עקר השאלה הזאת ואם להכריע ענין השאלה השנית מהידיעה האלהית היוצא אל המציאות מחלק האפשר בפעולות הבחירה. אמנם על הענין הראשון אמרו משל למלך שמסר את בנו לפדגוג להיות יושב ומשמר כו' והכוונה כי האל ית' ברא שרו של עולם עם כל הממשלות הטבעיות שזכרנו ונתנו יושב ומשמר את המין האנושי כלו לפי מעלת מדרגתו על כל הנמצאות השפלות ויותר מהמה לבנו יחידו ובכורו כי ישתמש בו לפי צרכו ויתנהג בשמושו בו בדעת וחכמה כי יש בו כח לעזור בזה בלי ספק. אמר הבן כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשיו אני משמרו כדי שיאכל וישתה ויישן ואני אלך ואעשה צרכי כלומר שיקח ממנו מה שיועילהו לאכול ולשתות ויתר הצרכים וישתדל בהשתמש ממנו בזה כל יכלתו אמנם שהשמור שאמר לא יגיע אליו אבל שילך בשרירות לבו וכאשר יחפוץ להימין ולהשמאיל וכמו שאמר וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו) אמר ליה אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא כדי שלא יהא מזיזך כלומר שלא תזוז ממה שצויתי עליך לעשות אם עזר שמושו כלל וכמו שאמר לא ימוש ספר תורה מפיך וגו' כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל (יהושע א׳:ח׳). והוא מה שביארו באמרם כך אמר להם משה שמא אתם סבורים לברוח מתחת כנפי השכינה או לנוח על הארץ כו' יראה שהכוונה כלה בכל הענינים כלם הוא להודיעם כי גם כי ישאו כנפי שחר וכנפי יום וכנפי שמש וכנפי כרובים ושרפים אי אפשר להם לסוף לנוס ולברוח מתחת כנפי השכינה אשר שם יחנו כל האנשים לסוף התלאות והנסיונות ושם ינוחו יגיעי כח. אמנם על היות זה התר שאלה עצומה אמר בסמוך עתידה כנסת ישראל שתעמוד לדין לפני המקום ואמר לפניו רבונו של עולם איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו לפני המקום אם המקום שנה בהם בישראל והוא ממש צורת השאלה הראשונה בצירוף בשנייה בעינה. וזה שאם חפשיות הבחירה אשר בידינו תכריח את הידיעה האלהית: עד שלא תהיה הידיעה בדברים אלא כפי מה שנבחור אנחנו הנה באמת ישראל קלקלו לפני המקום כי הם היו רשאים על מעשיהם לגמרי וידיעתו לא הכריחתן אלא שיקשה על זה היות ידיעתו עלולה ליפול על הבטל כמו שאמרנו ראשונה. אמנם אם נאמר שידיעתו הוא קיימת ומכרחת את הדברים הבחיריים הנה באמת אין האשם בנו אבל הוא יתברך היה אשר שנה מדותיו עמנו כשרצה ברצון וכשרצה בכעס מבלי שנדע שום טעם וסבה לא בזה ולא בזה מאחר שלא נעשה דבר לפי בחירתנו אלא לפי שנוי רצונו והוא מגונה מאד כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו הוה ישראל קלקלו לפני המקום ואין המקום שינה בהם בישראל דכתיב אני יי' שניתי. הנה כשיתבאר מתוך דברי תורתו יתברך הנתונה מן השמים צדקו בזה הענין ובפרט בזאת השירה אשר העיד עליה ואמר האזינו השמים ואדברה וגו' יודע בלי ספק כי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט ושהוא יתברך לא שנה בהם בישראל כמי שחשבו הטועים כלל ושהבחירה נשארה חפשית ושולטת בידם לתקן ולקלקל ועכשו שקלקלו הם המקלקלים בלי ספק וכמו שאמר שחת לו לא בניו מומם וגו'. וכמו שיבא. והנה לפי שהיה הדרוש הזה נפלא מאד ויתד שכל התורה כלה תלויה עליו הקפיד עליו הקדוש ברוך הוא מאד וחתם בו תורתו השלימה וצוה שיאמר להם בפירוש ובהערה נפלאה כל הענין ההוא אשר יוציאם מהשבושים העצומים האלו באלו השאלות ושתכתב זאת לדורי דורות כדי שלא תשכח הודעה זה מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ויהיו דבריו אלה אשר העיד בפניהם קרובים אליהם בימים האחרונים ההם אשר בהם יתחדשו הרעות המבהילות המבלבלות דעות האנשים כמו שאמרנו אמנם יהיה ביאור הענין כמו שיבא. ויאמר יי' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו והיה הצווי הזה מה שאמר להלן ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ וגו'. וירא יי' באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן פתח האהל. והיה הראות הענן ועמידתו פתח האוהל לסבת היות שם יהושע כמו שהיה כשצוה למשה ואהרן ומרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל (במדבר י״ב:ד׳-ה׳) והכונה בזה ענין הבדלה ומעלה במדרגות כמו שכתבנו שם והוא שמץ ממה שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם (שמות י״ט:ט׳) ואף כי נביאים הם לא נכנסו במחיצתו אמנם יחופף עליהם כבוד יי' בענן יקרו. אמנם הדבר הראשון שנדבר לשם הוא מה שנתיחד למשה על הענין שאמרנו ואמר. ויאמר יי' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו' והפר את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו וגו' ואנכי הסתר אסתיר וגו ועתה כתבו לכם וגו' כי אביאנו וגו' והיה כי תמצאנו וגו'. סדר לפניהם כל הענינים על הדרך שיהיו ואיך תכנס על ידיהם רוח עועים ובלבול הדעת עד שיבאו מצדם לידי כפירה בידיעת יי' ית' ובהשגחתו אשר תהיה הרפואה למחלתם קדימת הידיעה הזאת בלי ספק. ולזה אמר כי כאשר יקום העם הזה אחרי מותו ועזבוהו וגו'. וחרה אפי בהם ומצאום רעות רבות וצרות בזמנים רבים ודורות נמשכים באלו הגליות הנה מתוך אלו התלאות יבאו לומר ולגזור הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. והכוונה שהאלהים אשר חשבו ראשונה או שאמרו עליו הנביאים שהוא יושב בקרבם ורואה ומשגיח בם ומנהיגם נתברר להם בזה שהוא אינו בקרבם ואינו משגיח בענינם כמו שאמרו שאם היה יודע לא ישיגום אלה הענינים הרעים שהשיגום בסוף או הטובים שהיו בראשונה כי למה ישתדל עליהם כל ההשתדלות ההוא העצום אחר שלסוף יתום לריק כחו הגדול אשר עשה עמנו להפליא והוא אינו אלא שנתקיים בלבם לסוף מה שנסתפק מתחלה על ריב בני ישראל ועל נשותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין והוא גזרתם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ולזה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. ירצה שיוסיף הסתר על הסתר תחת רעתם זאת אשר גזרו עליהם להיות לבם פונה אחרי הפקר עבודת אלהים אחרים כי על כן החליטו כי אין אלהים בקרבם והנה זאת תהיה הסבה לגודל עונשם וייסוריהן ואורך הגליות אשר יעמדו בהם עד שיכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם ויבאו לידי הכרה שלימה ויבושו מדעותיהם אלה כמו שכתבנו ראשונה. ולפי שהתרופה החזקה בזה היא קדימת ההודעה כמו שאמרנו אמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ואכל ושבע ודשן ופנה וגו'. והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות אשר לסבתם יבאו לידי קלקול המחשבות ההנה הנפסדות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי כלומר היום בטרם אביאנו וגו' ידעתי את יצרו אשר הוא עושה כל המעשים הרעים בזמנים הנמשכים לכם כאשר אמרתי בלי שום הסתר והעלם ומעתה יתחייב להם תכלית החיוב להודות ולומר כי לא דבר רק הוא ולא נופל במקרה ובזולת כוונה אלא שהמשך הענינים כלם הוא הכרחי להביאם אל סוף שלמותם אשר אין מטבעו להגיע בענין אחר כמו שכתבנו.ואולם הכתיבה הזאת עצמה וקדימת ההודעה בה יועילו מאד אל ענין השאלה השנית מהזרות המגיע מחפשיות הבחירה אל קיום הידיעה האלהית כל צדדי האפשר כמו שנזכר. וזה כי כשנשים לב ונראה שהבטול המגיע בשני אלה הענינים מזה לזה אינו נשקל בשקל השווי והדמיון בלי ספק כי באמת הנחת חפשיות הבחירה לא תקיים אמתת הידיעה האלהית באחד משני קצות האפשר אבל תכחישה. אמנם הנחת שלמות הידיעה בזה לא תכחיש החפשיות בבחירה אבל יקיימהו לפי שהנחת הידיעה השלמה אינו רק כח החיוב שמחייב השכל לסלק מחקו יתעלה כל העדר וכל חסרון מהם ומה מהם עלוי בלתי בעל תכלית. וזה עצמו מה שיחייב חיוב הבחירה האנושית ואמתת חפשיותה שאם תאמר שידיעתו זאת מכרחת אותנו בפעולותינו היה חסרון בחק שלמותו להטפל אלינו על ידי נביאיו ולהרבות לפנינו תורה ומצות וליעד שכר ועונש עליהם אחר שאין אנו רשאין לעשות גדולה וקטנה כי אם אשר נתחייב מפי הגזירה מהאל ית' ואין דופי ושמצה בחק האלהות גדולים מזה הרי שהיה שלמות הידיעה המונח ראשונה תשובה לענין הבחירה שלא תהיה הנחת החפשיות לענין הידיעה רק סתירה. והנה בזה כבר יצאו שני אלו הענינים מדמיון החלאים ההפכיים שתרופת כל אחד מזיק לחבירו ובאו לכלל דוגמת שני חלאים אשר תרופת אחד מהם יזיק לשני אמנם תרופת השני לא יזיק לראשון אבל תעזור לרפואתו ולא עוד אלא שאי אפשר להתרפאת כי אם בקדימת רפואתו כי בזה העצה הנכונה הוא להשתדל תחלה ברפואה זה אשר כן תארו כמו שאמר הרב רבינו נסים ז"ל בדרשותיו על מאמר אני אמרתי יי' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהילים מ״א:ה׳) אמנם אנכי ראיתיהו מאד נאות במאמר חנני יי' כי אומלל אני רפאני יי' כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד וגו' שובה יי' חלצה נפשי וגו' (שם ו') כי חלי הנפש הוא היותר מסוכן ואשר אי אפשר לחלאים אחרים להתרפאת אם לא תוקדם בריאותה ואשר בשלומה יהיה שלום לכל הגוף ולזה אע"פ שהיה יושב וכואב משאר החלאים לא היה מתפלל כי אם על נפשו. ועל הדרך הנכון עצמו רצה האל יתעלה להודיע אותנו על ידי משה עבדו נאמן ביתו אמתת שלמות ידיעתו כי בקיום הנחתו יתחייב לנו להאמין באמתת חפשיות הבחירה על כל פני פנים ואע"פ שיהיה הדבר קשה על השכל האנושי עד שנאמר מה שקיים וקבל הרב המורה ז"ל בשהיא ידיעה סגוליית נפלאה אי אפשר בחק האדם להשיגה כמו שהוא נמנע בחקו להשיג אמתת ידיעתו אחר שידיעתו ית' ועצמותו הוא דבר אחד. והוא עצמו שאמרו רבי עקיבא האלהי כשאמר הכל צפוי והרשות נתונה (אבות פ"ג) והוא ממש מה שיסדו לנו אדון החכמים באותה פרשת חמורה שאמר שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני וגו' וחתם כל אמרת אלוה צרופה וגו' אל תוסף דבריו פן יוכיח בך ונכזבת (משלי ל׳:ו׳) וכבר זכרתי זה בפרשת וירא שער י"ח הנזכר למעלה ויסוד הכל מה שהגיענו מפי משה רבן של נביאים מפי הגבורה מה שאמר ועתה כתבו לכם וגו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ וגו' הודיעם כי הוא יודע את יצרו אשר הוא עושה היום האחרון שיבואו עליו הרעות והעולה אז על מחשבתו מהיום הזה אשר הוא מדבר אליו שהוא בטרם יביאנו אל הארץ אשר נשבע וכאשר יקבלו אמונה זו ויקבעו בה מסמרות מצד היותה מסלקת ממנו יתע' כל דופי וחסרון הנה באמת מעתה יבואו להודות על חפשיות הבחירה כי אין שום חסרון כמו היותו מצוה מצות וקובע שכר ועונש לרוב לבלתי הועיל. ועל זה האופן ראיתי אני שהכתיב הקב"ה לעצמו ההתנחמות בדברים באומרו וינחם יי' (בראשית ו׳:ז׳) נחמתי כי עשיתים (שם) וכדומה כי ההתנחמות בדבר אם שיורה פשוטו על שנוי הרצון כבר יקיים קדימת הידיעה ושלא נתחדש שם מדע כלל שאם נתחדש לא יפול שם התנחמות שהשנוי שנתחדש יחייב שנוי המעשה מבלי התנחמות והנה בזה גם כן הקפיד הש"י על הדבר אשר הוא העקר כמו שכתבתי זה בסוף בראשית שער י"א אשר זכרנוה. וזה הדרוש הנפלא עדין יתבאר דבר מעמקו בדבריו של משה אדוננו אשר הגיעו לבני ישראל כי שם דקדק ופי' הענין יותר במאמר הצור תמים פעלו וגו' שחת לו לא בניו מומם וגו' כמו שיבא שם בעזרת האל. ועל כל פנים הדרוש הוא נכבד מאד והפירוש הוא נאות ולא נצטרך למה שתקן בו הרמב"ן ז"ל לומר שהודיעם זה מצד מה שכבר חטאו במדבר וגילו יצרם הרע והזונה בפועל על דרך עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגומר (בראשית כ״ב:י״ב) וכענין שנאמר מדעתי כי קשה אתה וגו' ואגיד לך מאז וגומר (ישעיהו מ״ח:ד׳) ואשר כתבנו הוא העקר האמתי בלי ספק: ויצו את יהושע בן נון ויאמר אליו חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל וגו'. אחר שגמר הדבור האחרון שדבר לו לצורך ישראל לדבר אותם מה שיכלול כל השירה אשר לפנינו נעתק לציווי יהושע וזירוזו אשר צוה לקרוא אותו שמה שיהיה במעמד ההוא עם רבו ואמר לו חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל כרועה עדרו ירעה ומוציא ומביא אותם על פי דעתו ועצתו וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ח'.) טול מקל והך על קדקדם. ומה שאמר ליה משה כי אתה תבוא את בני ישראל ותרגם אנקלום אתה תיעול עם עמא הדין ואמרם ז"ל (שם ופסיקתא פ' וילך) זקנים שבדור עמך טול מהם עצה לא יחלוק על זה המאמר שהכוונה שיזרזנו משה על האופן ההוא והקדוש ברוך הוא על זה והוא בשכלו ישמע דבר שניהם ויפשיר ההנהגה. משל לתינוק אשר לפני המלמד שאביו מצוה לייסרו בשוטים ואמו תצוה לחמול עליו והמלמד המשכיל יפשיר ביניהם ליסרו אך במשפט. ויהי ככלות משה וגו' ויצו משה וגו'. לקוח את ספר התורה וגו' והיה שם בך לעד. כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם יי' ואף כי אחרי מותי. לדעתי שכוון בזה בחכמת בוראו לענין נפלא והוא במה שתלה ענין הידיעה הזאת בעצמו ושהיה כן מצד מה שמכיר הן בעודנו חי ומתורת סברא וטעמא לומר שאם אמר להם כן מפאת הידיעה האלהית היה להם כמוכרח שיהיה הכל כפי מה שגזרה ידיעתו והרי יהיו כמוכרחים במעשים כמו שאמרנו. אמנם למד זה ממה שאמר להם האל יתע' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל וגומר וענתה השירה הזאת וגו' כי לא יבאר להם רק מה שהוא בכלל השירה ההיא. אמנם הענין הראשון יהיה מיוחד ליחידי סגלה שבהם ולזה אמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך וגו' וקראת אתכם הרע וגו' כי תעשון את הרע וגו'. והנה בזה לא נתן טעם אל הידיעה לומר הן בעודני חי וגו' אמר ידעתי בידיעה מוחלטת שאין בהם ספק לפי מה שאמר לו האל יתעלה כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום וגו' כי זה מה שיכול לומר אותו אל הזקנים ואל השוטרים כמו שאמרנו. אמנם אל צורך השירה אמר וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם: והנה אחר כל זה נעתק לכתוב השירה הזאת השירה הנפלאה הכוללת כל הענינים מתחלה ועד סוף ואמר: