עקידת יצחק פרק ק״ג, י״ג

אמנם הכוונה אצלי בזה הוא מהענין אשר אנו בו. וזה שהמנהג מדרך המוסר שכאשר ירצה איש לדבר אל המלך או אל שר הצבא שלא יקרא אליהם בשמותם גם כי יהיו סגורים בחדריהם אבל יקרא אל השוער והשוער אל הסריס והסריס אל השר והשר יגיע הקריאה אל המלך אמנם אם המלך הוא מבקש אל השר או אל העם הנפקד תחת ידו אינו קורא רק אל השר עצמו ובשמו כי דרך הגדול להחל בגדול ודרך הקטן להחל בקטן. והנה דוד לפי שהיה שר וגדול בישראל ומשוח מלך כשהוצרך לקרוא את העם ואל שר הצבא קרא בשם הגדול ולזה נאמר ויקרא דוד אל העם ואל אבנר בן נר הלא תענה אבנר כי בקרוא בשם אבנר קרא לכלם כמנהג הגדולים אמנם אבנר כשמעו הקריאה חשב בלבו שכוונת הקורא לא היתה אלא לקרוא אל המלך אלא שמתוך המוסר קורא אל שר הצבא להגיע צעקתו אליו כי אם היה הרצון לקרוא לו לבד היה קורא לאחד מנעריו או לנושאי כליו ולזה אמר מי אתה קראת אל המלך. אז ענה דוד ויאמר הלא איש אתה וגו' ירצה אני לא קראתי אל המלך אבל אליך קראתי למה שאתה איש ומי כמוך בישראל ויש לי דין ודברים עמך ועמהם על דבר אשר לא שומרתם את אדוניכם משיח יי' חי יי' כי בני מות אתם. וכבר נתן טעם אל קריאתו אל האיש אשר הוא שר וחשוב אשר בכלל קריאתו קרא לכלם מצד שהדבר אשר קרא עליו הוא דבר יקר הערך מאד מאד כאשר דבר מלך וסכנתו תלויה בו וממילא נשמע כי הקורא היה כדאי לקרוא על האופן ההוא מרוב חשיבותו ומזה נאמר ויכר שאול את קול דוד כי הכיר כי אין זולתו בכל ישראל שיקרא על זה האופן והוא הכרת ענין אמנם על הכרת טביעות הקול אמר הקולך זה בני דוד. מכל מקום נתבאר שהקריאה אל גדולי הערך לא תתכן כי אל דבר רב עצום וגם שיהיה הקורא כדאי אליה וזה הענין עצמו נמצא בתחלת דברי ישעיהו הנביא אמר שמעו שמים והאזינו ארץ וגו' (ישעיהו א׳:ב׳) כי על חשיבות הקורא אמר כי יי' דבר כמו שיבא עוד ועל חומר הקריאה וגודל צרכה אמר בנים גדלתי ורוממתי וגו'. והוא הענין הנכבד שכוונו רבן של נביאים בזה באומרו:

עקידת יצחק · פרק ק״ג, י״ג

על המקור הזה