עקידת יצחק · פרק ק״ג, ט׳

ודנה לפי שהתועלת הזה הנפלא מזאת החסיה הגמורה שאין מטבעה לבא כי אם אחר הנסיונות הגדולות אשר יתהלכו למו בצל הכנפים האחרים כלם כנזכר הכל היה גלוי וידוע לפני האל יתעלה בתחלה ואליו כוון בכל התלאות הרבות ההן כמו שאמרנו לא נמנע רצונו ית' מעשות את כל אלה מתחלה ועד סוף וכמו שאמר להלן כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דברים ל״ב:י״א) יאמר שכל הייסורין והרעות שהביא עליהם היה על דרך ההתלמדות כנשר יעיר קנו והוא כנוי אל הבנים כאשר ירצה ללמדם לפרוח באויר כי אז יכריחם אל הנפילה מהמקום גבוה אשר הקן שם כלפי הארץ והוא במהירות התעפפותו ירחף עליהם ויטוש דרך מטה להקדימם ולקבלם על כנפיו ולישאם על אברתו קודם שיגיעו לארץ כדי שלא יקבלו נזק החבטה ובין כך ירגילו עצמם לפרוח מאליהן וכן הכוונה האלהית בכל אלו הרעות והייסורין אשר יעוררם בהם לא היה אלא כדי ללמדם ולהודיעם דרך חיים תוכחות מוסר ולסוף הכל כי יפול קנו זה לא יוטל כי הוא ית' סומך ידו לנהגם ולנהלם עד שלסוף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו. וכמ"ש מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהילים ל״ו:ח׳).