עקידת יצחק · פרק ק״ב, ט״ו

מלבד מה שיתקיימו בידם הפנות התוריות באמונה האלהית מצד הרגלים עצמם שיתפרסם ענינם יותר בעלותם שם לאותו פומבי המופלא ויגיעו כלם להודות האלהות והאדנות לו ית' מארבע פנים. כי הנה בחג המצות תתבאר להם הממשלה הגבוריית אשר בחזקת היד הוא מולך על עליוני' ותחתוני' כמו שנתברר בכל היד החזקה ובכל המורא הגדול אשר עשה משה לפרעה ולכל מצרים והוא אשר עליה אמר המשורר (תהילים צ״ג:א׳) יי' מלך גאות לבש לבש יי' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט שיאות לו השם. המלכות מצד כי הנה יי' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו. ובחג השבועות תתבאר ותתפרסם להם ממשלה שנייה והיא הטבעית המתיחסת לאנשים השלמים מצד שלמותם והוא שמתן התורה בכלל יושר דרכיה ומצותיה יפרסם כי צדיק וישר יי' אין בלתו מנהיג ומסדר ומצד שיסכימו טבעי הנמצאות כלם אל הנהגתו זאת יראה כי הוא מנהיג ומצוה בעולמות שברא ואין שלימות טבעי גדול מזה ועליו אמר המשורר אף תכון תבל בל תמוט (שם.) ובחג הסוכות אשר הוא עולה לשנים תתבאר להם ממשלה השלישית גם כן אשר תתחלק לשנים אם אל קדימת כסא המלכות מצד עצמו ואם אל קדימת ממשלתו ושבתו עליו שעליהם אמר המשורר נכון כסאך מאז מעולם אתה (שם) הרי שתיהן. והנה בישיבת הסוכה וכוונתה על דרך שאמרו (סוכה ב'.) צא מדירת קבע ושב בדירת עראי ומיעוט הפרים אשר בשבעת ימי החג יתבא' להם פחיתות זה העולם אשר הוא עולם של עראי וחיוב מיעוט עסקיו השפלים כמו שנתבאר היטב בפרשת סוכה שער ס"ז פרק ז' ותתקיים אצלם מציאות העולם העליון הרוחני המוצלח אשר הוא קודם במעלה בלתי נערכת והעול' העליון ההוא הוא ראשית ממלכתו יתעלה על הנמצאים ואליו תיוחס מלכותו ראשונה וזה המין מהמלוכה חוייב כל אדם להמליכו להמנות מכלל ממליכיו ואליו כיון המשורר באומרו נכון כסאך מאז (תלים צ"ב) כמו שאמרנו. אמנם שמיני עצרת שהוא יום אחד גם הוא מיוחד בקרבנותיו פר אחד איל אחד כבש אחד ירמוז לקבלת עול מלכותו מצד יחוסו הקדמון כי ענין קדמותו אינו רק שהוא האחד הפשוט בהחלט מכל הצדדי' אשר על הכת הזה נאמר בסוף התלאות ביום ההוא יהיה יי' האחד הפשוט בהחלט (זכריה י״ד:ט׳) והוא מה שאמר מעולם אתה כנזכר. והנה כנגד ארבעתם חזר ואמר מקולו' מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום יי' (שם) אמנם על הכל הכל חתם ואמר עדותיך נאמנו מאד וגו' לאורך ימים ירצה כי עדות נאמנה יש לו יתע' על כלן אי אפשר להכחישם אמנם לביתו נאוה קדושת ידיעות אלו ופרסומם וקיומם בבוא כל ישראל לראות לפניו שלש פעמים בשנה כי בכל מה שיראו וישמעו וילמדו שם כאשר אמרנו יתקיימו בידם בלי שום ספק ולזה היה מבקש שיותמד כן לאורך ימים. והוא עצמו מה שאמרו המשורר באומרו למען בית יי' אלהינו אבקשה טוב לך (תהלים שם קכ"ב) כמו שאמרנו. והנה לזה ראה הרועה הנאמן באהבתו ובחמלתו לעם מרעיתו כדי יי' הטובה עליו ועליהם בסוף ימיו ועניניו עמהם לשום לפניהם ההישרה זו משלם. וזה אחרי הודיעם שכבר מלאו ימיו בהיותו בן מאה ועשרי' שנה ולא נשאר בו כח לפי המנהג הטבעי כשאר האנשים לצאת ולבא כי כלב עודו בן חמש ושמונים שנה אמר כמפליג ככחי אז וככחי עתה (יושע י"ד) ואם לסמוך על הנס שעליו נאמר ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה אי אפשר כי הוא האומר אליו לא תעבור את הירדן אשר לזה היה הפירוד מהם הזה הכרחי וכבר החזיק לבם ואמץ אותם על היות האל יתעלה עמהם ובא בצבאותם לעשות מלחמותם כמו שהיה בימיו וגם את יהושע צוה וזרז בפניהם על אודותם. ואחרי מוסרו ספר התורה האלהית אשר בידו אל יד הכהנים בני לוי נושאי ארון ברית יי' ואת כל זקני ישראל היתה תחלת דברי פי צוואתו אליהם על הענין הנכבד הלזה אשר עמדנו עליו כמו שנאמר ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני יי' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יי' אלהיכ' ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יי' אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן וגו'. כוון בחכמת בוראו כי לשמיעתם את דברי התורה מפי המלך באותו פומבי הנפלא יכוון זמן מיוחד שבו יושלמו כל הענינים מהארבעה הצדדים הנזכרים על צד היותר שלם שאפשר. ולזה בחר מכל השנים שנת השמטה ומכל המועדים את חג הסוכות ומכל ביאותיהם לשם בחר אותה שבה יבאו כל ישראל כמעט לראות את פני יי'. וזה כי בהיות שנת שמטה כבר נסתלק המטריד הראשון מבקשת הצרכים המחוייבות לפי טבעם באופן יותר חזק מכל שאר השנים כי בשנה ההיא הם פנויים מכל עסקיהם אשר הם מתעסקים בעבודת האדמה וכלם שובתים מחרישה זריעה וקצירה וכל מלאכת עבודה ומזונות מוכנים לפניהם ומתברכות להם בברכת השם יתעלה כמו שאמר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף וגו' וצויתי את ברכתי להם ועשת את התבואה לשלש השנים (ויקרא כ״ה:כ״א) וזה דבר מבואר מאד. והנה בהיות המיוחד מכל המועדים חג הסוכות כבר נסתלק המטריד השני שהוא הנזק הנמשך מבלתי שווי תקופות הימים בענין יותר נאות משאר המועדים אף מחדש האביב לפי שאין השווי הבא על החורף שוה בענינו על השווי הבא אל הקיץ לפי שבשווי הראשון עדיין יד הקור תקפה ומי הנהרות והנחלים גוברין ועולין מהפשרת השלגים ומהמסת הקרחים ואין האנשים ניצולין מצערם והיזקם כמו שהם בטוחים מכל זה בשווי השני ולזה נקרא החדש הזה חדש זיו שמצד השואתו זאת עם שאר הענינים הנלוים זיוו הולך ואור על המעשים הנעשים בו יותר מזולתו. והנה בהיות הזמן ההוא מיוחד לבא שם כל ישראל או יותר מרובם לסבת השביתה הנזכרת יהיה הבטחון יותר עצום משלוח האויבים עליהם ועל ארצם באופן שיגיע להם שום צער ונזק כי ברבות העם המתעסקים במצוה ירבה כח ההשגחה אפילו על הדברים המתרגשים לבא בעודם בבתיהם כמו מגנבים ומשמירות גרועות כמו שכתבנו ראשונה ואפשר שהענינים ההם בעלייתם זו אשר במועד שנת השמטה נאמרו שאז ההשגחה מופלגת בהם. אמנם על הענין הרביעי והוא הלמוד היותר נכון והיותר מספיק להוציאם משבוש הדעות ומההמונות הנפסדות על צד היותר שלם שאפשר הוא מה שאמר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם כי היא מה שתסיר כל דעת משובש וכל אמונה נפסדת וגם הגיעו למודיה על הדרך היותר נאות שאפשר כמו שאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז) וממה שיחזיק כח הלימוד הזה וירבה תועלת ההוא היות הקורא מלך ישראל ביופיו עולה על בימה גדולה שהיו עושין אל הקריאה הזאת כי כל העם ישמעו וייראו יותר ממה שישמעו מפי קורא אחר והוא מבואר. ולפי שנשלם ענינה מכל הפנים הקודמים הקפיד על שיהיו הנמצאים כלם בכללם ופרטם תכלית ההקפדה ואמר הקהל את העם האנשים והטף וגרך אשר בשערך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יי' אלהיכם וגו' ובניהם אשר לא ידעו וגו'. והנראה לפי הפשט כי אומרו למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יי' וגו' חוזר אל הגרים אשר זכר בסוף ואל האנשים והנשים כי הגרים אין להם רק השמיעה והאנשים ילמדו את דברי התורה לעשות אותה ולקיים את כל מצותיה בין שיש בה קום ועשה ובין שאין בה קום ועשה. והנשים תשמענה לירוא את יי' ולהמנע מעשות כל מצות לא תעשה שישנן בשמירתן כמו האנשים ולזה אמר בהנה ויראו את יי' אלהיכם ושמרו לעשות כי השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. ועל הטף אמר ובניכם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יי' בבואם בימים שתחול עליהם חובת שמירת המצות וקיומם וכבר תקל משא האבות וטרחם המוטל עליהם להביאם בעול מלכות שמים במה שקדם להם מההרגל בקטנותם לבא שמה.