עקידת יצחק · פרק ק״ב, ט״ז

והוא לדעתי המרגלית שזכר רבי יהושע בזה הענין במאמר שזכרנו ראשונה שאמר מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. וזה כי לפי שכבר אפשר לפרש מאמר ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו וגומר על הדורות הבאים כמו שאמר עליהם ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה וא"כ לא ימצא שום טעם לבא הטף לשם ורבי אלעזר בן עזריה פירשו שהוא יהיה טעם ביאת הטף שמה כי בבואם לשמוע בזמן ההוא הנכבד מפי מלך ישראל ובזמן המוכן מכל הצדדים כנזכר וממה שיראו מקבלת הכל את דברי התורה בסבר פנים יפות יתרשם בהם רושם חזק ליראה את ה' בבוא זמן חיובם אשר בזה יקבלו האבות המחוייבים להביאם אל זאת היראה תועלת גדול בקלות הטורח כמו שאמרנו. והוא מה שרצהו באומרו להביא שכר למביאיהם לזה אמר רבי יהושע שהיא מרגלית טובה ויקרה ומתרעם עליהם שבקשו לאבדה ממנו כמשפט לאוהבי החכמה המכבדים ומיקרים אותה. ותמהני מהרב רבינו משה בר נחמן זכרו לברכה שפירש המקרא הזה על זה הדרך עצמו ואמר שמדרש זה הוה תיובתיה וכמו שאמרנו לא היא אלא היינו סיעתיה ופירושה בלי ספק וכבר נתבאר המאמר לפי הכוונה ועלה ממנו מה שכווננו משלמות זה הלימוד הנפלא אשר רצהו יתעלה שיעשה באותו זמן אשר כל המונעים והמעכבים היו מוסרים ורחוקים מכללם הסרה חזקה ולא עוד אלא שבאו עוזרים וסומכים חזקים תחתיהם עד שהיה הלמוד אשר באופן ההוא מועיל ומהנה משנת השמטה ההיא לכל שנות השבוע כמו שיועילו הלמודים שאמרנו מעליית הרגלים לכל שאר ימות השנה. ולא ראה שיעשה כן בכל שנה ושנה אם כדי שלא להטריח את העם ואם כדי שאם יהיה הדבר בתמידות לא יעשה רושם חזק באותו השיעור שיעשנו כאשר יהיה פעם בשבוע ועל דרך שאמר הקר רגלך מבית רעך וגו' (משלי כ״ה:י״ז) וכבר תמצא בזה בחינה אחרת להיות הלמוד אז היותר מועיל שאפשר מיוסדת על מה שאמר החכם וזכור את בוראך וגו' עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגו' (קהלת י״ב:ו׳). על אותה כוונה נכבדת שכתבנו בו בפרשת החג שער ס"ז דרוש משם. והנה על חוזק הכוסף הנרמז באומרו עד אשר לא ירתק חבל הכסף היתה מצות הקריאה מקץ שבע שנים כי הדבר הבא כן מזמן רחוק לזמן רחוק הוא נכסף יותר והאנשים ידרשוהו בתשוקה עצומה כאשר אמרנו. ובהיות שנת השמטה כבר תהיה גלת הזהב על מכונו כי עסקם של בני אדם אינו רק לדלות מים חיים היקרים מזהב ומפז רב מהברכה העליונה האלהית כי אין להם עסק בעבודת האדמה כלל וכאשר יהיה בחג הסכות מוצאי ראש השנה ויום הכפורים שכבר הושלמו עם יוצרם וכחותיהם ותאוותיהם כלם הוכנו לעבודתו הנה יהיה כלי הדלייה על שלמותו כי הכלים היותר ראויים והיותר קרובים אליו להגעת שלמותו הם כחות הנפש ורעיונותיו וכל כחותיה ובהפסדם נשבר כד על המבוע ובקיומם ודאי יתקיים. ובהיות הענין בבא כל ישראל לראות את פני ה' הנה כבר יהיו דבקים עמו והגלגל אשר בידו והוא הגלגל ממערכות השמימות אשר הם מרכבו ומשרתיו עושי רצונו הנה הוא ודאי לא ירוצהו אל ירכתי בור אבל יעלה מזלם מעלה מעלה כדרכו או שלא כדרכו וכמו שאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (דברים ל״ג:כ״ו) וכמו שאמרו צא מאצטגנינות שלך כו' (שבת קנ"ו.) והנה אין ספק כי בכל ענין וענין כשיתחברו הסבות הנכונות והענינים העוזרים יצא הדבר אל תכלית השלמות כמו שיהיה זה בהתחבר אלו ההשפקות עם הנזכר ראשונה ויהיה הנוסף על הטוב טוב מאד ועל כל זה יצדק מאד מה שאמרו חז"ל מה יפו פעמיך בנעלים וגו' כמה יפים רגליהן של ישראל שנועלים בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שהוא תחלה לגרים כי זה עקר גדול שתמשך האומה אחר אביהם זה אשר העיר ממזרח צדקת מעשיו התנועה המערביית לבא לראות את פני ה' והתנועה לשם רומזת אליה כמו שאמר הנה זה עומד אחר כתלנו (שה"ש ג') זה כותל מערבי של בית המקדש (מדרש חזית שיר ב') וכמו שהסכימו כלם שכינה במערב כאשר כתבנו כל זה יפה בפרשת ויגש שער ל"א וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה השער: