עקידת יצחק · פרק י׳, ו׳

ואחרי הדברים והאמת נבא להמשיך כוונת הכתובים כפי מה שיעדנו ראשונ' בביאור טעם מאמר הן האדם היה וכו' וטעם גרוש האדם מגן עדן וענין הכרובים ולהט החרב המתהפכת כי הם דברים שראוי שיתישבו לפי ענינם וכבר כתבנו (שער ז') מפי עדים נאמנים שהמקום הזה הנכבד הוא הגן עדן ועץ החיים ועץ הדעת ושאר עצים טובים למאכל ונחמדים למרא' וארבע נהרות לא נאמרו בתורה למשל ומליצה לבד אבל הכל נמצא שם בלי שום ערעור ופקפוק וכבר נשאו נהרות קולם ודכים להעיר על אמתתו בכל קצות הארץ שאין ג"כ לספק כי עץ החיים אשר בתוך הגן לטוב מזגו ושווי טבעו תהיה מסגלתו אשר כל אוכליו יאריכו ימים רבים או יחיו לעד כמו שכתב הרמב"ן ז"ל ואיך יפלא זה בעינינו והן הרואות חכמי הטבע אשר בכל דור ודור מתאמצים בכל עוז להוציא להם מים מצור החלמיש מהעצים והאבנים והעשבים ואומרים שאם תושלם המלאכ' בידיהם יהיו להם המים האלה למים חיים ירחצו בשרם בהם וישובו לימי עלומיהם ולא ישימו ספק בזה אבל יקיימוהו בכל עיוניהם ומי לא יאמין הגן אשר נטע ה' ימצא בו נקי החיים שתהיה לו זאת הפעול' אם בטבע אם בסגול' כדי שיקבל האדם תועלת' כאשר יתנהג כראוי בשמוש עץ הדעת הסמוך אליו על הדרך שביארנו. והנה אחר שקלקל האדם באכלו ממנו ולא היה ראוי לאכול העץ החיים הלא הוא ית' כחוזר אל מאמר הנחש שאמר כי ירדע אלהים כי ביום אכלכם ממנו כו' וכמדבר עם אותם האלהיים אמר הן האדם כו' קודם שיאכל מעץ הדעת היה אפשרי לדעת טוב ורע ולבחור בטוב כאחד מצבא המרום. ועם זה היה אז מהראוי לו שישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם שהם ענינים קרובים וסמוכים זה לזה כמו שהוכיח שם. ועתה אחר שכבר אכל ממנו ונשתקע בענינים המפורסמים בשיעור עצום ורב מהמכוין לא נאוה לו להשמש בו וליהנות ממנו וחושש אני פן ישלח ידו במה שלא הורש' מפאת זכותו ולקח גם מעץ החיים להיותו מצוי אצלו ואכל וחי לעולם בין זכאי בין חייב ולזה הראוי שישולח מגן עדן כדי שלא יגיעו אלו החיים אלא למי שלא נשתקע באכילת עץ הדעת כמוהו. ולזה וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמ' אשר לוקח משם כי הוא הדעת מאס ונתלוו אליו בטולים אחרים כנגדו במה שיטרד בבקשת הענינים הזמניים להספיק לו אכל להשיב נפש ושאר צרכי חיותו: