שובי שובי השולמית · פרק ג׳, ל״ג

ובזוהר בהקדמת בראשית דף י״ב ע״א איתא וז״ל פקודא תליתאה למנדע דאית אלהא רברבא ושליטא בעלמא ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא בשית תיבין דשמע ישראל ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו וכו׳, וכתב הלב בעל מקדש מלך ז״ל שם וז״ל אלהא רברבא וכו׳ הוא א״ס ב״ה המתלבש בו״ק דז״א, ובהיותו שם נקרא רברבא ושליתא כי כח א״ס ב״ה מתגלה בז״א וכמ״ש וידבר ה׳ אל משה הוא א״ס הנקרא הוי״ה בהתלבשותו בז״א כי קודם התלבשותו אין לו שם ולא נקודה, אמנם בהתלבשותו בז״א שהוא אוחז בשיעור קומתו את כל האצילות עילא ותתא אז נקרא אלהא רברבא ושליטא בעלמא וכמ״ש בתיקונים בגדולה אתקרי א״ס גדול ובגבורה גבור, ובנצח מארי נצחן וכו׳, הרי כי בהתלבשותו בגדולה אתקרי גדול ובהתלבשותו בגבורה אתקרי גבור, וכן בהתלבשותו בת״ת איקרי הוי״ה, ולא נקרא ת״ת הוי״ה אלא שם הא״ס המתלבש בו שהוא היה הוה ויהיה ונמצא כי הכונה לו ולא למדותיו, כי אין אנחנו מכוונים לגדולה מצד עצמה אלא להא״ס הנקרא גדול בהיותו מלובש בגדולה או להא״ס הנקרא גבור בהיותו מלובש בגבורה, אבל ג״כ לכוין אל הא״ס בעצמו זה א״א בשום ענין, כי הא״ס ב״ה אין בו לא שם ולא נקודה רק בהיותו מלובש במדותיו הוא נקרא גדול גבור ונורא בשם הבחינה שהוא מלובש בה, וכשאנחנו אומרים הגדול הגבור והנורא, הכונה הוא על אור הא״ס המתלבש בגדולה או בגבורה, ולפ״ז כשאנו אומרים האל הגדול וכו׳ רחום וחנון הכל הוא על הא״ס המתלבש במדה ההיא עכ״ל.