שובי שובי השולמית · פרק ג׳, ל״ב

והשתא בזה תוכל לומר שכל הפעולה היא נפעלת מהא״ם, וכולה מהספירות, הא כיצד, מהא״ס בסיבה עיקרית ומהספירה כמו הכלי, כי הספירות אל הא״ס ככלים ביד האומן, ודרך משל הנה הסופר שכתב הספר, לא נאמר שקצת הכתיבה נמשכת מהיד וקצתה מהקולמוס, כי אם נאמר דכל הכתיבה נעשית על ידי הקולמוס וכולה על ידי היד, אמנם מהקולמוס באופן אחד דהיינו ככלי, ומהיד באופן אחר דהיינו בסיבה עיקרית, וכן נעלה מהיד אל שאר האמצעיים עד אשר נגיע אל הנפש שהיא הסיבה העיקרית באמת אל פעולת הכתיבה, כאלו תאמר הכתיבה נעשית על ידי הקולמוס שהניעה היד, והיד הניעוה המיתרים, והמיתרים הניעום העורקים, והעורקים הניעום העצבים, והעצבים הניעום החום הטבעי, והחום הטבעי הניעתהו הנפש אשר בו והיא באמת המניע הראשון והסיבה העיקרית אשר אליה יאות לייחס פועל הכתיבה יותר מלייחסה אל הקולמוס ולשאר האמצעים, כי אלו אינם אלא כלים ואמצעיים אל הנפש להוציא פעולותיה מהכח אל הפועל, וכל כוחם ותנועתם אינו אלא ממנה, וכמו כן הענין הוא בפעולות הספירות שלא יצדק באמיתות לייחס הפעולה אל הספירות, כי אם אל הא״ס, שהרי הם אין כח בידם לעשות פעולה קטנה או גדולה בלי הצטרפות ועזר הא״ס שהוא נשמתם כי כמו שהספירות נאצלו ומתקיימות ממנו ומכוחו, ואם יסתלק מהם ישארו כגופא בלא נשמתא כמ״ש בתיקונים דף י״ג ובזהר פ׳ בא דף מ״ב כך פעולותיהם הם נפעלות מכוחו, ומאחר שהם צריכות לא״ס לקיום עצמם מכ״ש שצריכות אליו לפעול פעולותיהם, באופן שהא״ס הוא סיבה אל פעולות הספירות יותר ממה שהם הספירות עצמן, והוא הפועל האמיתי שעיקר הפעולה תלוי בו, והספירות הם במדרגת כלים ואמצעיים אל הפעולות, וכבר האריך במשלים נכונים על ענין זה הרמ״ק זלה״ה בפרדס שער עצמות וכלים פ״ד ע״ש, והוא אמת ואמונה מתוקן ומקובל בפי כל המקובלים הקדמונים זלה״ה עכ״ל ז״ל.